פוסטים
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה עת בא דודים זמן חתונתנו ונישואינו – כנסת ישראל עם קודשא בריך הוא. וכמו לעת נישואין שצריך ללמוד ולהתכונן ולקבל הדרכות להצלחת השידוך, כמו כן חובה ללמוד להרבות ולהגות בספרי הצדיק למען נחזק את השותפות. אך בכל זאת אמרנו נכתוב מעט מילים בקיצור להדרכת סדר היום הקדוש.
עבודת היום:
עיקר עבודת היום הוא הכנת הלב ברצונות וכיסופים לקבל את התורה, לתפוס המחשבה לבל תתפזר, ולחשוב הנה אנו הולכים לחופה עם השי"ת, הוא בוחר בנו, ואנו בוחרים אותו. ומשום כך אנו ערים בלילה, מלקטים את כל כוחות הנפש, וממקדים אותם רק להשי"ת, לכסוף אליו, לחזק את עצמנו שאנו רוצים רק אותו, הוא התכלית שלנו בחיים.
בשבועות מתגלה ביותר קול ה' המדבר אלינו "אנכי ה' אלקיך" – היכן אתה מחפש אותי – אנכי – הנני לפניך, רק תרים את העיניים אלי ותראה אותי מסתכל על כל המעשים טובים שלך. ובדבר זה צריך להתחדש בכל פעם מחדש, לקבל את התורה, כלומר שהתורה ומצוותיה יהיו מקובלות עלינו, נבין שיש להם ערך, כך יכנס בנו רוח חדשה בכל החיים, למצוא סיפוק מכל מצווה שעושים.
ולכן עיקר עבודת היום הוא להאמין שבוודאי כעת הננו הולכים לקבל את התורה, בלי לבדוק בכל רגע האם מרגישים כבר את האור או לא.
תפילת מעריב
מן הראוי להתחדש בתפילה זו, להשתדל להכניס את המחשבה לתוך תיבות התפילה. "כי הם חיינו אורך ימינו…", להתחבר לאמונה שהתורה היא כל חיינו. לקבל באהבה עול מלכות שמיים, ולהודות לה' על שבחר לתת לנו את התורה "אתה בחרתנו מכל העמים…".
סעודת יום טוב
יש להתעורר לשמחה גדולה בשעת הסעודה, שהרי על יום זה אמרו חז"ל "חציו לכם", לשיר ולזמר לה' שירות ותשבחות, כי ככל שמתקרב יותר שעת קבלת התורה, מתעורר למעלה חשק עצום אלינו, לרחם ולקרב אותנו, וכשנזכור זאת, נוכל ביותר להתעורר לזמר ולהודות לה', ולא נתבלבל מכל מיני מחשבות ובלבולים, מי אמר שאני ראוי לקבל את התורה, לא התכוננתי כראוי וכו', שהרי על זה מברכים בקידוש "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כלומר: אם מצאנו את עצמנו חיים ונושמים בחג השבועות, סימן שנמצאנו ראויים לקבל את התורה, וזה האות שנבחרנו לכך במיוחד בשנה הזאת.
ולכן נפתח בהודאה לה' על שבחר בנו להיות חלק מעמו, ולהשתדך עמו. ועצם זה שנעסוק בהודאה על קבלת התורה, זה יחזק בלבנו את האמונה, הנה אנו הולכים אכן לקבל את התורה.
והנה מנהג יראים ושלמים שלא לדבר שום דברים בטלים מתחילת הלילה עד אחר תפילת מוסף בבוקר, מכיון שבשעות אלו מתעורר מאוד למעלה החיבור בינינו להשי"ת, ועל כן ננסה להזכיר זאת לעצמנו בכל עת, [כמובן, בלי עצבים ולחץ, ולא על חשבון אחרים, למעט בדיבורים בטלים]
תיקון ליל שבועות
לאחר הסעודה הולכים לבית המדרש ואומרים התיקון ליל שבועות. ראוי לומר זאת בניגון ונעימה, כי בכל תיבה מתעוררים יחודים גדולים למעלה, ויש לזכור זאת בכל עת האמירה, להכניס מחשבות מהאמת הזו שבוודאי כעת נעשה נחת רוח למעלה, ומתחדש השידוך ביננו לבין השי"ת. ומה טוב אם אפשר למצוא כמה חברים לרקוד ולזמר להשי"ת, ניגוני קבלת התורה ושמחת היהדות.
ובוודאי שבמשך הלילה יש בענין הכיסופים הרבה עליות וירידות, אבל זהו בעצמו התיקון, להבין שהכסופים אינם מאירים תמיד, וכי יש בזה מלחמה, לבל תתפזר מחשבתנו ורצונותינו, כי זהו התענוג למעלה שאנו נלחמים בענין זה.
וזהו באמת העצה לעייפות, כי כאשר באים ללילה קדוש זה עם המחשבה שצריך להיות ערים, אזי בוודאי מתגברת העייפות. הדבר בא בנקל יותר כאשר מסיחים את הדעת ומסתכלים על הכוונה של הדבר, לחשוב מקבלת התורה, להסתכל על השי"ת, ולצפות שיקרב אותנו ויאיר בנו אור התורה הק', לקבל עצות הצדיקים שרוצים להטעים אותנו הטעם האמיתי של יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה – שמשמעותו יחוד כנסת ישראל, כל אחד בפרטיות עם הקב"ה.
ויש לחטוף זמן להתבודד ולדבר עם השי"ת, לבקש ממנו לקרב אותנו אליו, שנזכה לקבל את אור התורה באור הצדיקים הקדושים שמכוונים את עינינו להשי"ת, אבל לא מתוך כיסופים של צער והרגשת חסרון, אלא כיסופים של חשק, מתוך הודאה שנמצאת ראוי לקבל את התורה.
מקווה של שבועות
סמוך לעלות השחר, טובלים במקווה. במקוה הזה כלול כל הקדושות וכל הטהרות, ואפשר לקבל בו את כל הרפואות שבעולם (כמבואר בליקו"מ סי נ"ו) ואז מתגלה הדעת הגדול של שער החמישים, ומושפע אורו של משיח, להבין איך השי"ת היה איתנו בכל ההסתרות במשך השנה שעברה, ובזה נתחדש לחקוק בלבנו קבלה חזקה, שהננו רוצים להיות עם השי"ת בכל מצב, ובכל מה שיעבור עלינו בשנה הבאה, כי אנו יודעים בוודאי שהשי"ת נמצא שם, וכך נזכה לקבל רוח חדשה של אור הגאולה איך להוציא לפועל ולגלות אור ה' בכל הסתרה והסתרה.
שחרית
הנה אנו מתקרבים כבר יותר לתפילת שחרית, ולקבלת התורה, ויש להשתדל למצוא תחבולות איך להתפלל בלא להרדם, בעמידה וכדו', כי יש בזה מלחמה האם נכוון ליבנו לכסוף לה'. וגם אם קשה להתרכז בתפילה, על כל פנים נשתדל להוציא התיבות בפה מלא, מילה מילה בקול.
ובעיקר בעת האקדמות, יש להשתדל קצת להבין פירוש המילות, כי זהו שיר של חשק, ומסוגל לעורר את האהבה בין ישראל לאביהם שבשמים (כמובא בשיחות הר"ן). וכן בעת קריאת התורה, נעורר בליבו האמונה שכעת ממש הננו עומדים בהר סיני, כי זה מתחדש בכל שנה ושנה. וגם אם אין מרגישים זאת, עדיין אין זה מבטל את המציאות שבוודאי הננו מקבלים כעת אור חדש ביהדותנו.
מאכלי חלב
לאחר מוסף נוהגים לאכול מאכלי חלב, וצריך לזכור שיש בזה סודות גדולים, אשר אז מתגלה ההשגחה של השי"ת עלינו, ככתוב "עיניו כיונים רוחצות בחלב", וכפי שר' נתן כותב שבזה אנו מחזקים את האמונה שהשי"ת אוהב להסתכל ולהשגיח עלינו, ולכן יש לאכול ביראת שמיים ודרך ארץ, ולחשוב מחשבות שמחות של הרחמים הגדולים של השי"ת.
יום שבועות
בשעות הצהריים, לאחר המנוחה, מן הראוי לזכור שעדיין אנו בעיצומו של חג שבועות, ובכל פעם להרים הלב להשי"ת להסתכל ולחוש איך הוא רואה אותנו ומתענג בנו [אחד מזקני אנ"ש היה אומר שוב את האקדמות בצהריים, לאחר שלא זכה לאמרה בכוונה בבוקר מחמת העייפות, בכדי לעורר החשק להשי"ת].
וכמו כן ראוי לומר קצת תהילים, לעורר שוב מתיקות החיבור בינך לבין השי"ת. כי זהו יומא דהילולא של דוד המלך ע"ה שרווה להשי"ת בשירות ותשבחות, ועלינו ללכת בדרכו למצוא את עצמינו בכל תיבה מספר התהילים, כך נזכה לנגן נגינתנו לפניו ית' כל ימי חיינו.
בחג הפסח התגלה אלינו אבינו מלכנו, וקראנו 'בני בכורי ישראל', ושידד את כל מערכות הטבע בשבילנו, ובזאת התוודע לנו שיש לנו אבא האוהב אותנו ורוצה בנו מאד, ועתה בחג השבועות יורד אלינו אבינו אוהבינו, ונותן לנו את תורתו, אשר בה מתגלה מה רצונו מאיתנו בשליחותנו לעולם הזה.
ויש להבין מפני מה זקוקים אנו לקבל את התורה שוב ושוב בכל שנה מחדש, הלא כבר קיבלנו פעם אחת את התורה בהר סיני, ובה מבואר כל המוטל עלינו לעשות, ואם כן מה יתחדש לנו בשנה זו יותר?
כשנבין את התשובה לשאלה זו, נוכל לדעת מהי עבודתנו בחג הקדוש הבא עלינו לטובה.
"אַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה קִבֵּל הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וּמְסָרָהּ לָנוּ. אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אָנוּ צְרִיכִין לְצַמְצֵם הָאוֹר כִּבְיָכוֹל כָּל אָדָם לְפִי בְּחִינָתוֹ. כִּי אוֹרוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ מֵרוּם כָּל דַּרְגִּין, אַךְ כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה קְטַנָּה וּנְמוּכָה יוֹתֵר, צְרִיכִין שָׁם צִמְצוּמִים רַבִּים יוֹתֵר. וְכָל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל כְּפִי הָאוֹר שֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם, כֵּן צָרִיךְ לְצַמְצֵם וְלַעֲשוֹת מִדּוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה". (ליקוטי הלכות יו"ד הלכות נדרים ה"ג)
אע"פ שהשי"ת מצידו נותן לנו את התורה, בכל זאת צריכים אנו מצידינו "לקבל" את התורה, לקבל אותה במקומנו, כמו שנבאר.
רגילים אנו להסתכל על מצוות התורה שהם רצון המלך, ועל מציאות חיינו בפועל, כשתי מציאויות נפרדות. לדוגמא: אנחנו לומדים בתורה ובהלכה על מצוות הציצית והתפילין על כל פרטיהם ודקדוקיהם, אך למעשה כאשר אנו מגיעים לקיימם בפועל בחיי היומיום, אין המצוה מתחברת לנו כדבר שהנה עכשיו בעשיית מצוה זו יש לנו את הזכות והאושר לעשות את רצון המלך.
זכורני שכשלמדנו בכולל הלכות בדיקת הריאה, ואף שלמדנו את כל פרטי ההלכות, לא התחבר הדבר אל המציאות, רק הכל היה מובן באופן מופשט ותורני, אשר באמת היה מנותק מהמציאות האמיתית. עד שהביאו אל הכולל כבש, והשוחט הראה לעיני כולם את הריאה, קרא אחד האברכים בהתפעלות כאינו מאמין: 'הנה הריאה "הקדושה" שלמדנו עליה כל כך הרבה', ורק אז התחבר לו פתאום כל מה שלמד אל המציאות האמיתית.
הניתוק בין מציאות החיים לאור התורה והמצוות הוא עד כדי כך, שלפעמים אין האדם מבין בכלל מה יש לו לשמוח עם המצוה, ונדמה לו שרק אם יעשה איזה עבודה גדולה שהיא מעבר לכוחותיו או משהו יוצא דופן שאנשים בדרך כלל לא רגילים לעשותה, אז יש במה לשמוח, אבל במצוה שכולם עושים מידי יום – לשמחה מה זו עושה? מה בסך הכל עשיתי? הרי אין שום דבר מיוחד במה שהנחתי ציצית ותפילין…
מצב זה מראה שרצון המלך בתורתו לא מקובל עליו, כי הלא המלך ציוה עליו שיעשה את המצוות האלה בפשיטות, וזה רצונו לא פחות ולא יותר, אך הוא לא מסתפק בזה, ואינו מחיה את עצמו, רק עם מה שנדמה לו שהוא גדול וקשה, זה מה שמשמח אותו.
משום כך הזהיר השי"ת כל כך קודם קבלת התורה באזהרות כפולות ומכופלות להגביל את העם לא להרוס לעלות, כי זהו טבע כל יהודי שתרי"ג מצוות התורה בפשיטות לא מספקים אותו, אלא יש לו תשוקה גדולה ל'ריבוי אור' להחמיר על עצמו לעשות מעבר ליכולותיו האמיתיות, ורק אז נדמה לו שיגיע לשמחת הנפש.
לכך בשנה זו בחג השבועות שנת תשע"ה, יש לנו להתעורר לקחת ולקבל את תורת ה', ולהכניס אותה כל אחד לתוך המציאות שלו, להבין שזהו רצונו מאיתנו, הציצית והתפילין שלי דווקא זהו ממש הציצית והתפילין הקדושות הכתובים בתורה, ומה שאני מקיים את המצוה, אני מאמין שבזה אני מקיים את רצון המלך, ומזה מתעלה נחת גדול ועצום לאבי שבשמים, וזה לבד מספיק בשבילי להחיות אותי ולשמח אותי עד אין סוף.
לפיכך שקוראים לזה 'קבלת התורה', אשר משמעותה היא שאנחנו צריכים לקבל את התורה שיהיו המצוות מקובלים עלינו, ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד.
