444872

עיקר התשובה הוא להמליך את ה'

משמעות התשובה אינו לשוב ולהתחרט על עוון זה או אחר. תשובה פירושו, לשוב לאותו מקום אשר משם באנו. כלומר שנשוב להכיר במלך. לא רק לדעת שהוא קיים, אלא שנעורר את הלב להכיר בכבוד ה'.

להתחיל לעבוד על הכרת הלב, שנכיר שיש מלך, ועלנו לבטל את הרצון שלנו לרצונו. שנתרגל לחשוב לפני כל דבר, איך כעת ברגע זה ממש אפשר להוסיף כבוד לה'. לא רק בעשיית רצונו בפועל, אלא בעיקר בביטול פנימיות הלב לכבוד של ה'. כי עיקר הביטוי של כבוד הוא כאשר אנו מכבדים ומעריכים אותו בלב. וכמובא לעניין כיבוד אב ואם, שנוסף על עצם מעשה הכיבוד של שימוש אביו, העיקר הוא הלב וההערכה, שהיא זו שמכבדת את האב.

 

הכרה זו בכבוד ה' מעוררת בלב רגשות של יראה ובושה מפניו, מחשבות של: "הנה אני עומד לפני מלך" – "מלא כל הארץ כבודו". ופעמים שהיא מביאה לידי התעוררות של אהבה, או התפעלות מגדולת ה'.

וניקח לדוגמא מציאות בו אנו יושבים ביחידות לפני רב חשוב מאוד, שאז הלב מתעורר ברגשות של כבוד והערכה אליו, הרגשה שמתבטאת בכמה וכמה אופנים, הן בעשיית רצונו עד כדי מסירת נפש, אך בעיקר בעומק הלב, שמתעוררות שם רגשות של יראת כבוד מצד אחד, ומאידך רגשות של אהבה ומשיכה כלפיו.

***

זהו עיקר עבודת התשובה, שנשוב להכיר בכבוד ה'. כי אנו יודעים שהוא קיים, אך הלב רחוק מאוד מלהרגיש את הכבוד שלו, לזה צריך למול את ערלת הלב, לומר תהילים, להתחזק לכוון בפסוקי דזמרה, להכניס ללב קצת מגדולת השי"ת, וכמסופר על בעל התרומת הדשן שהיה מאריך ביותר בחודש אלול באמירת ברוך שאמר.

וכך פותח רביז"ל את התורה בה מבאר כוונות אלול "כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום". ובתיבות אלו מקופלות כל עבודת אלול – לעבוד על הרגשי הלב לעורר אותם להעריך ולכבד את ה'.

***

ולמה באמת הלב כל כך אטום, עד כדי כך שאין אנו מבינים ומרגישים מהו כבוד ה', והוא נראה לנו כמושג רחוק שאין לנו שייכות אליו?

זה בגלל שאנו עסוקים כל הזמן במחשבות הלב והרגשים רק על עצמנו,  איך להצליח להגדיל כבוד עצמנו. ואפילו המצוות והמעשים טובים שלנו מלאים פניות ומחשבות של כבוד והצלחה, לאו דווקא כבוד של פרסום, אלא סתם כך כבוד עצמי, הרגשה של הצלחה.

לכן מובן שעיקר התשובה הוא להתעורר מקודם בכלליות: "למה אני חושב כל כך על עצמי, כל היום בודק ומחשב הצלחות, כבוד וכו' – עד שאפילו המצוות מלאים פניות, והרי יש מלך בעולם, למה אני לא חושב מהכבוד שלו, לשמח אותו…"

וכשכלל זה ברור, אז אפשר להכנס לפרטי התשובה, להתחרט ולהתוודות, לקבל על עצמנו קבלות טובות, להתחזק בלימוד התורה, בקיום המצוות וכו'. אך כל זמן שלא נבין שהעיקר בתשובה הוא לחשוב מהכבוד של ה', ולא שלנו, אזי גם החרטה והקבלה על העתיד יהיו רק מחשבות לתועלת הצלחת עצמנו, לא בצורה שאנו חושבים איך חוזרים לה'…

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *