gjk

מלב אל לב! – חיזוק ללמוד ספרי רביה"ק

אל החוסים בצל אילנא קדישא, כוספים ומשתוקקים להיות כרצון בוראם באמת, לא יביטו ולא יפנו למלאות בטן כבוד עצמי, והשליכו מעל גיום הרצון להתייפות בעיני הבריות, כל מאווים לקבל האמת ולא לזוז זיז כל שהוא ממקום האמת לאמיתו.

אליכם אפנה! אתכם אבקש!

הלא בוודאי כאשר זכיתם להאיר בנפשכם אור האורות, לטעום צוף מתיקות דבש מעץ החיים, עמקי עמקים שבמאמרי ה'לקוטי מוהר"ן', אמיתת הפקחות שבשיחות קדשו, רמזי רמזים שבסיפורי מעשיותיו, גדולת מידות הקודש שבספר המידות, הלכות רחבות מיני ים שבלקוטי הלכות, הנה האיר לנגד עיניכם: "פה אשב כי אויתיה!", מעתה בוודאי אוכל להיות איש כשר באמת, כאן נמצא כאן יהיה דרכי נתיבות הקודש שיתחברו לכל מצבי חיי להועיל באמת עד יציאה מכח אל הפועל ממש.

במחשבה שניה העיב הענן לגודל העמקות והקושי לירד לעומק המכוון, וביותר כאשר המה מיוסדים על אדני פז, זוהרא קדישא עילאה, כוונות ויחוד העולמות מדבש האר"י, אורות חכמת בעש"ט, ומאין יבא עזרי לבא לכל ההקדמות עליהם יסמוך, אשר המעיין והמחפש ישלימם.

כח עיזוזו ונוראות פטיש החזק של צדיקו של עולם עמדו לכם להכריע במחשבתכם לקפוץ לתוך הים הגדול, קרבניטה של הספינה פילס דרך בים להיות בקי בעייל ונפיק.

כיום אתמול כי יעבור כל ימינו אצים רצים כמו הגה, ספו תמו ימי התלהבות גדלות הראשון מעוצם קדושת איכות אורו, הגיעו הימים אשר מי שלא יחפש, יבקש, ידרוש, לא ירפה, – יצטנן, יתקרר, יתהה כמעט על ימיו אשר אין בהם חפץ, –  כל התחזקותו הרי היתה רק בכח הצדיק להועיל לכל אדם באשר הוא שם אף אם אינו כראוי וכיאות, – עתה איה אפא המאמרים… העצות… הדרכים… העמקות…

ידידי יקירי, אחור לא תסוג, בבורות ומהמורות אל תיפול, בזרועות הייאוש אל תמצא עצמך, כשפג האור, הלך לו ההבנה, אל תהי מן האנשים ההולכים בין אנשי הצדיק בדרך מצוות אנשים מלומדה, נוסעים למקום מנוחתו, כמו כולם, מתעוררים קצת כי יש בו תיקון אדיר, מפעם לפעם כשנזכרים מתבודדים, לומדים המאמרים בלא חיפוש והעמקה, כי יש בו תיקון ותו לא מידי (ולא נאריך בשלילי כי בכל זאת טובים גם המה עד אין שיעור).

הקשיבה נא, הטה אזנך, כי אשב בחושך ה' אור לי, האור בא יבא, אחר גדלות הראשון – אזי עת הקטנות, אבל אחרי הקטנות בא יבא הגדלות השני אליו ציפית באמת, שלך יהיה! בכח יגיעתך! רוצה אדם בקב חרובים שלו!, יבוא הניצוץ שמבעיר את הכל, האש תבער ותתלהט, הגיע הזמן לעורר את המח והמחשבה לדרוש הטמון בין השורות, ליבו של מדריכינו טמון בין מילותיו, הקשב נא לרחשי ליבו התובעים, מבקשים, מעוררים, מחיים, ומלהיבים השומעם.

עתה עת ניסיון הוא אם תתיאש ותחלש דעתך מהסתרת והעלמת נועם אורו, או תאמר זה חיותי זה תקוותי, לעולם לא אפסיק לחפש להבין האור הגנוז וטמון בחובו, ללמוד יסודותיו, שרשיו, הקדמותיו, אדני אמת עליהם המשיך מדריכינו בדרכי אלוקים חיים לטוות ולהלביש לבושיו הנוראים, לבושים שיתאימו לכל מבקש לפי מידותיו.

*  *  *

הט אזנך ושמע הרמת קולו כשופר, להזכירנו נפלאות עריבת נעימת שעשועי תענוגי המתקרבים אליו

הלא כה דבריו כאש:

"נפשי החזקה והפקחת למה לא חסת עלייך  ושכחת 'אומן' המגדל אותך והאכילך מממתקים והלבישך ארגמן…"

הצדיק הגדול, המוכיח הראוי, צועק אלינו בקול דעתו הנעים, ומאיר בנו מהשיר שיתער לעתיד שנרגיש בנפשנו: נפשי היקרה שזכתה להתקרב לאורי, הלא ידעת בתי מכוחך, שבאמת חזקה את בדעתך, ופקחית את בבינתך, להבין מיאוס עביות התאוות, ומאידך זכירת אור אהבתנו הישנה.

למה לא חסת על עצמך, ונתת לנפשך ליפול ליאוש וקטנות הדעת, ושכחת אותי, אומן המלמדך אורחות חיים, ומגדל אותך ומאמצך בהגדלת המוח ונחמת הדעת, ולא התדבקת באור דרכי תורתו בכל מאוויך רצונך וכיסופייך, לדלות מי הדעת מהנחל, ולמצוא הכלים והכוחות להיכלל באוצר יראתו, כי מי יכול לרחם עלייך ולהרים דעתך, אם לא את בעצמך, שתחוסי על נפשך להתגבר לשאוב ממקור חכמתי ולהתקשר לאור דעתי כעמוד תקיף.

כי צדיק כתמר יפרח הוא אומן המגדל את הנפש מכל חולשותיה, כאשר ישא האומן את היונק, להקימו מדלות ולהרימו מאשפות, ולהגדילו באור תוכחת קולו הנעים השזור בין נימי כינור ספריו, ולהמשיך אור העצה האמיתית כיצד להשליך את היאוש והבטלנות, ולמצוא את העבודה השייך לו באותו העת, ולהאכילו מתיקות ממתקי מזונא דנשמתא ולהלביש את נשמתו הגדילה בגן להוסיף בה ריח הטוב.

כי בזאת יבוא אל הקודש, כאשר לא ישכח אור האומן המגדל אותו, ויתמיד בלימוד ספריו ויעסוק בהשתוקקות וכיסופים לחפש דרך ההליכה בעבודת הבורא, הנקודה השייכת לליבו בכל עת, אם ברצוא, אם בשוב, כדי להיות קרוב ודבוק תמיד להשי"ת בשמחה וחיות נפלאה, כי רק כאשר טובל בנהר המטהר ועסוק תמיד בחיפוש העצה הנכונה בספרי הצדיק, למלאות מחשבותיו דיבוריו ומעשיו בשפע מימי הנחל הנובעים ממקור החכמה, כך זוכה להוציא לפועל מתיקות צוף דבש שכלו מכוח אל הפועל, וזוכה להרגיש תענוג ונועם בסדר עבודתו, להתדבק בהשי"ת כראוי בכל מצב, בהדרגה ובמידה, בעת הירידה דרך התחזקות, ובעת העליה ימצא דרך העבודה.

כי רבינו הק' ה"אומן" המגדל, הוא יחיד לפתוח דרכי העבודה בהדרגה ומידה לכל אדם בעולם ממש, להודיע לכל אדם מגודל כוחו, להחיות נשמתו בחיות חדש, ולאמנו באמיתות גדלות דרכי העבודה, ולהביאו בכוח עוצם קדושתו לעמוד גם כן בקיום הדברים, אפילו להחלושי כוח שנפלו, ועדיין עובר עליהם מה שעובר, להצילם מהייאוש ומעומק הנפילה, ולפתוח להם שערי העבודה להיכנס בקודש פנימה בתמימות, לקדש אבריו ושבע נרותיו, לברר המדמה, ולזכות לאהבה ויראה ודביקות וכו' וכו' בענווה ושפלות אמיתית וכו' – לא יוכל הנייר להכיל אף קצה גבורותיו של אדמו"ר בנפלאות גילויי חדרי תורתו שמאמנים ומגדלים את האדם, לזכות להיות כרצון הבורא בחיות אמת ובלב שלם, כי הוא הוא האומן המגדל ובונה בנינים נוראים של גילוי דרכי העבודה בהרחבה נפלאה, כוללים כל הדרכים והלימודים, לכל אדם, בכל מאמר ושיחה וסיפור סגולות עצומות ורפואות יקרות טמונות בהם, ללב ולנשמה, ואין דבר שנצרך לאדם באמת שלא ימצא בשפע נפלאות מתיקות האומן המגדל.

לכן קומי נא! עמדי נא! התעוררי נא! לחוס על נפשך, לחפש ולבקש את אור האומן המגדלך, בתוך ספריו הקדושים, להתמיד ולחזור הרבה בתורתו, עד שמחשבתך תהיה דבוק באור תורתו, ולהשתוקק מאוד לבחור בדעת תקיף אחד ממאמריו ולילך עמו כל היום והלילה, לקשר כל פרטי מעשיו, המצוה והרשות, לאור נועם השכל המתגלה  בתוך דברי המאמר, ויתייגע לחפש קיום הדברים ע"י השתוקקות ותפילות הנאצלים מאור התורות, וכך יזכה להבין ולהשיג אור דבריו הקדושים לפי ערכו, ולהיות קבוע תמיד בעבודת השם, ולילך מדרגא לדרגא ולהיות שרוי תמיד באור נעימת התענוגים האמתיים, שבו מתעדנים הנפשות בעולם הבא להכלל במתיקות עונג רוחניים גם בהאי עלמא, ה' יזכינו.

"הָעוֹלָם לֹא טָעֲמוּ אוֹתִי כְּלוּם עֲדַיִן, אִלּוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין רַק תּוֹרָה אַחַת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עִם הַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד שֶׁלָּהּ הָיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים בְּבִטּוּל גָּמוּר… הַכֹּל הָיוּ מִתְבַּטְּלִין בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מִגֹּדֶל עֹצֶם הַתַּעֲנוּג הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג מְאֹד מְאֹד…
…וְזֶהוּ הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, וְאֵין תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה, וּמִי שֶׁלֹּא טָעַם זֹאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִתַּעֲנוּג. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת, כִּי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא אֵין הַכֹּל זוֹכִין לִשְׁמֹעַ וְלִרְאוֹת זֹאת, רַק מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְכוּ'… וְאֵלּוּ הָעוֹמְדִים סְבִיבוֹ, אֵין יְכוֹלִין וְיוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת, רַק יֵשׁ לָהֶם כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא מֵעֹצֶם הַתַּעֲנוּג…

 (חיי מוהר"ן שמ)

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *