machine scooping up big granite rocks in quarry, isolated on white

מהיכן חוצבים רצון ברזל?

העולם עתיר ניסיונות והתמודדויות. האדם אומר 'קשה לי' והוא צודק. אבל האנשים שחצו את העולם בשלום, עשו זאת עם כח רצון

התלבטות, שתי הצעות עומדות על הפרק. איש ביצוע עתיר ניסיון, שם וותק. לעומתו בעל מקצוע פשוט יותר, פחות ידוע, אך קרוב בכל ליבו לפרויקט. היזם מתלבט, מי יבצע עבורו עבודה מושלמת יותר. הוא מחליט על תקופת ניסיון. אנשי המקצוע מקבלים כל אחד מספר משימות חשובות, והוא דואג גם לקשיים כלשהם, ולתקלות שיתלוו אליהן. מבחן. התוצאות מוחלטות. בעל הוותק איננו מתאמץ יתר על המידה. היכן שניתן לדלג הוא עושה זאת בחפץ לב. חסך כאן בזמן, וויתר שם על תהליך מייגע שנראה לו מיותר. התוצאות בהתאם. לעומתו, איש המקצוע הפשוט הוכיח מסירות בלתי שגרתית. הקפיד תמיד להקדים במספר צעדים. לקח בחשבון כל תרחיש. גם הוסיף מדעתו אי אלו דיוקים ונקט בצעדי בטיחות מפליגים. התוצאות היו לכל הדעות מושלמות.

***

אין זה סוד שכח ההנעה העצום בתבל הוא הרצון. אנשים שבעצמותיהם בער רצון השיגו בסיעתא דשמיא יעדים, גם כשכל הנתונים המציאותיים טענו וגם הוכיחו שהדבר בלתי אפשרי לחלוטין. הרצון איננו כפוף לתנאי סביבה, גיל, זמן או מקום. גם קיר אטום, מחסום בלתי עביר, לא יוכל לו לרצון. משום שלרצות תמיד אפשר. בכל מצב. צא ולמד מדרכו של עולם. אדם נעדר יכולות וכישורים אך מלא וגדוש רצון וחשק, יבצע את המוטל עליו באופן המוצלח יותר. לעומתו, איש עתיר וותק וניסיון, מוכשר ובעל יכולת, אך נטול כל רצון, לא יוכל לנקוף אצבע. מה שיעשה יהיה מעוות בלתי מושלם. לפיכך, האסון הקשה ביותר בחיי הנפש הוא העדר כח הרצון. המקום העיקרי בו נדרשת נפש יהודית לכח רצון חי ומרגיש הוא ניסיון. עמידה בניסיונות – תמצית עבודתו של כל יהודי. ובמקום הרגיש הזה, רק כח רצון חזק ותקיף יכול להעמיד את הנפש, לא להניח לה להתמוטט. ועל זה בדיוק מספרת השבוע התורה הקדושה.

רצון – יסוד האמונה

פרשיות התורה בשבועות הללו עוסקות בביסוס אמונת ישראל. יסודות האומה היהודית וצעדי ראשית של תבל. "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ודרשו חז"ל בזכות אברהם. אבינו אברהם, ראש למאמינים וראשון לנימולים, סלל עבור כל נפש מיוצאי חלציו עד אחרית הדורות את דרכה הפרטית באמונה. הוא שלימד את העולם ויושביו אמונה מהי. את יסודות האמונה הוא חצב מתוך כור לוהט של עשרה ניסיונות בהן הצטרפה האמונה, הזדככה והתבררה והפכה נכס וירושה לכל דורות ישראל. התורה הקדושה מציירת לנו את דמותו של אברהם אבינו מתוך כור עשרת הניסיונות. התמונה העולה היא, מסירות נפש, באש של נמרוד. התעלות אל מעבר לכל רגש בעקידת יצחק. יגיעה, מלחמה, והתמסרות ללא גבול. אולם מאחורי התמונה הזו מסתתר יסוד אהבת השם וכח הרצון. אברהם אבינו עמד בכל הניסיונות משום שבער בליבו רצון. אש האהבה והתשוקה לעשות רצון קונו. והכח הזה איננו נרתע, לא מפני אש, גם לא ירככו אותו רגשי חמלה, אפילו לא שנות הסתרה. זה כוחו של רצון. אברהם אבינו נטע בקרקע עולם יסוד. על היסוד הזה מושתת האמונה היהודית בכל הדורות. הרצון מעמיד את האמונה מול כל הניסיונות.

לעבד את תבערת הלב

זהו למעשה עיקר עיסוקם של הצדיקים בעולם. ללמד ולהורות לנו איך לכל מעגל עבודת הבורא, המצוות ולימוד התורה יש ציר מרכזי אחד. רצון. אם המעשים והעבודות סובבים הולכים סביב תשוקה ורצון, התוצאות תהיינה ברוכות וטובות. וכשהציר הזה איננו, שום תחבולה אחרת לא תועיל. אכן, מי שמשקיף על תמונת חייהם של צדיקים ועובדי השם אמתיים. מי שעוקב אחרי שיגם ושיחם, מרגיש בכל תוקף איך כל חייהם רצף אחד של אהבה, השתוקקות ורצון. כה גדול הרצון הבוער בליבו של צדיק, שרק בכח גדול ומאמץ הוא שם לו רסן. נו, אומר מן הסתם כל אחד לעצמו, 'לי דווקא אין רצון. שום כלום, אף לא טיפה'. וזה מה שאירע פעם כשרבי נתן תיאר בלהט את תבערת ליבו של אברהם אבינו. נאנח אחד משומעי לקחו ואמר 'מהיכן לוקחים לב שכזה?' החזיר לו רבי נתן בהתעוררות 'הלא יש לך לב שכזה, צריך רק ללבב אותו'. את הסוד הזה מגלה לנו רביז"ל. ליבו הרחב של אברהם. ליבם הבוער של הצדיקים, לא נטמן בספרי ההיסטוריה. הוא פועם בהחלט גם היום, ובך ממש. בליבך האטום כביכול, באיבריך הכבדים. שם ממש בוער לב יהודי. צריך רק להסיר מעליו את הלוט. ויש לכך עצה מעשית. לתת לרצון הלבבי ביטוי בפה. לבטא את הרצונות בדיבורים. כיסופים רוטטים בעומק הלב – לא מספיק. את הכיסופין יש לבטא בפה )לקוטי מוהר"ן סי' ל"א(. כשהשפתיים מוציאות את הרצונות שלנו בפירוש, הן נעשים מציאות. כך נולדת גם נבנית הנפש. וזו בעצם עבודת התפלה, על היסוד הזה נוסדו סדרי התפלות, התחינות והבקשות. וזה גם סודה של ההתבודדות. לעבד את הרצון שכבר טמון בעומק ליבינו, להפוך אותו למציאות חיינו. הרצון הוא כנף הנפש, מסוגל לרומם את המעשים והמחשבות ולהפוך אותם לטוב. תלוי רק להיכן מנשבת רוח הרצון. רצונות טובים מולידים נפשות טובות. "נכספה וגם כלתה" מגלה רבינו, מזה עצמו נעשה "נפשי". גם הנפש היתרה של שבת נולדת מתוך כור הרצון. הגעגועים לקדושת השבת מולידים בנו את הנפש היתרה. השבת כל מציאותה נועם ורצון. וכשקדושת השבת שורה על הנפש, כל מציאותה הופכת לרצון והשתוקקות אל השם. רק לומר זאת בפה מלא 'טאטע, אני רוצה…'

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *