1688745

מהו שלימות?

אדם מת נמצא מוטל בקרן רחוב, עברו לידו כמה "חכמים" ניסו להעירו, להזיזו אך ללא הועיל, עמדו וחקרו מדוע אדם זה אינו יכול לזוז, הביטו בו מכל כיוון קמטו מצח ובדקו בעיון עד שאחד מהם קרא בהתפעלות, שימו לב, אדם זה אינו רואה, וכדי להוכיח זאת הוא מעביר משהו מעל עיניו, ואכן אין כל עפעוף ותגובה, כנראה שזו אם כן הסיבה למותו. קפץ מיד "חכם" אחר, דפק בחזקה את רגליו על הארץ ליד אוזנו של המת, מחה כפיו בקולניות סמוך לאוזניו, ואכן לא נראתה כל תגובה אצל המת, רואים אתם, הסיבה היא, הוא לא שומע! כבר כמעט נטו להאמין, אלא שאז קם "חכם" נוסף וטען כי המת אינו מסוגל לדבר, החלו להתווכח מי מהם הצודק עד שעבר שם פיקח הכניס ראשו ביניהם ואמר: אינכם רואים שאין בו רוח חיים….?!

 

אנו חיים בעולם העשייה, ולכן תמיד נדמה שאם 'נעשה' ונתקן משהו בחיצוניותו, אזי יבוא הדבר לשלמותו.

וכל זאת מכיון שחסרה לנו ההגדרה מהו 'חסרון' ומהו 'שלימות' ולכן נדמה שכאשר הגוף שלם על כל אבריו הוא אדם מושלם. כי אם אמנם צריך לרפאות כל איבר ולדאוג לשלמותו, אך יכול להיות אדם שלם בכל אבריו, ובכל זאת הוא מת, יש להכניס בו אור אלוקי – נשמה שתפיח בו רוח חיים, ואז כל איבר בפני עצמו יגיב לפעולתו, גם אם בפועל ייתכן שיש בו איזה מום. כי בעל מום עם נשמה הוא יותר שלם מאדם שלם בגופו ללא נשמה.

גם בעבודת ה', אפשר לטעות בהגדרת החסרון, ולבלות ימיו בחיפוש אחר דבר שלא יביא אותו לידי שלמות אמיתית. עבודת חודש אלול, היא להגדיר מהו 'החסרון' ולהבין היטב על מה יש לעשות תשובה.

עיקר החסרון הוא שמסתובב אדם בעולם שאומר 'אנא אמלוך', ואינו מוכן להתבטל למלכות ה'.

והשי"ת מלכתחילה ברא כך את האדם חסר בצורה שלא מכיר מי הוא המלך, ולכן הוא רוצה למלוך. ולמה ברא אותו כך, בכדי שיתגבר על רצונותיו וישעבדם למלכות ה', נמצא שעיקר תפקידנו בעולם הוא להשלים חסרונות, אבל לא מה שמכונה בעולם בשם 'חסרון' אלא להשלים מלכות ה'. וכך משלימים חסרונות, על ידי שמכניסים אור אלוקי וביטול אליו, למקום של 'אנא אמלוך'.

ויש בעניין זה כמה אופנים:

  • אילו היתה הבריאה מסודרת כראוי היינו רואים את השי"ת עין בעין ולא היה בחירה ונסיונות, אך השי"ת ברא את העולם בצירופים של 'לא כסדר', בריאה מגושמת מלאה בתאוות ויצרים רעים, ואז מתעורר אצל האדם ה'אנא אמלוך' ומנסה לחמוד אותם. ולמה עשה ה' כך, כי רצונו שנשלים את החסרון בבחירתנו, על ידי לימוד וקיום מצוות התורה, ועל ידי שזוכרים אותו בעת ההתעסקות בעניני היתר.
  • השי"ת ברא את העולם באופן שאין כמעט דבר שנעשה לאדם בדיוק כפי מה שרצה, תמיד יש עגמת נפש וענינים שלא מסתדרים כרצונו, והכל בכדי שהאדם יבטל את ה'אנא אמלוך' ויבין שהמלך מחליט איך ייראה כל דבר, ובמחשבה כזו הוא משלים את אותו הדבר ומסדר אותו כראוי, זה נקרא שלמות, אף שבמבט חיצוני הוא נשאר לא מסודר – אם לא עושה כן, ומנסה בכח לפתור את הבעיות, אזי הוא דומה ל"חכמים" שרוצים לרפאות עין או אוזן של 'מת'.
  • גם לאחר שנפל האדם ועבר על התורה, ונוצר מצב שהתורה נהפכה אצלו לדרגא של 'לא כסדר', יכול האדם להשלימו ולתקנו, על ידי תשובה חרטה ווידוי, ובזה בעצמו שמודה על האמת וממליך את ה', הוא מכניס שכל אלוקי למקום של 'לא כסדר', ומהפכו לשלמות של 'סדר'.
  • גם אם אינו עושה תשובה בשלמות, ולא יכול לתקן לגמרי מעשיו, ונשאר מצב של 'לא כסדר', עתה העבודה הוא להתחזק, ולקשר את הירידה והחסרון להשי"ת, לשמוח עם ה'קצת' טוב, ולהחיות את עצמו בהתפארות הנפלא שהשי"ת מתפאר בו וכו', ובמחשבות אלו של אמונה הוא מהפך את החסרון ועושה מזה כלי שלם, אף שבעיניים גשמיות עדיין רואים שהוא בעל מום.

 

למעשה:

כעת חודש אלול, כולנו מנסים לעשות תשובה ולשפר את המעשים. התשובה היא לא רק להציב מטרה של שיפור מעשים הטכניים, כי בזה יש שני סכנות. א. אם יעמוד במשמעת עצמית חזקה, לקיים את הקבלות, הרי שאז יבוא לתחושת 'שלמות' בלי לזכור את אור השי"ת – וזהו תכלית החסרון. ב. אם לא יעמוד בזה, הרי שיפול לגמרי בדעתו בראותו עד כמה רחוק הוא ביישום המטלות.

תשובה פירושו "לשוב לה'" – להכניס מחשבות של קרבה להשי"ת בתוך המעשים והאברים. והיינו, מצד אחד להשתוקק להרבות במצוות ומעשים טובים כמה שיותר, אך 'להשלימם' על ידי מחשבות של אמונה וזכרון בהשי"ת בעת המעשים. מצד שני אם לא עומד במוטל עליו, הרי שהוא 'משלים' את הקצת שחטף עם מחשבות של 'התחזקות' – שהם בעצם מחשבות של אמונה באהבתו של השי"ת אותו איך שהוא.

יש לנו קצת טעות בחשיבה, מהו נקרא 'שלימות', ולכן נדמה לאדם שחייב לבוא לשלמות תיכף ומיד. אך האמת הוא שאם אתה עושה משהו קטן, תהפוך את זה אתה לדבר שלם, על ידי שתכניס שם מחשבה של ה'. אל תהיה כמו אלו שרוצים שהמת יראה וישמע וידבר – לתקן מידה רעה פירושו להכניס מחשבה של אמונה באותו דבר, ואז הוא נעשה איבר שלם ומתוקן.

"כי שלמות כל הדברים אינו אלא כשהם מיוחדים ומקושרים בו יתברך, כי השלמות והמילוי הוא החיות, כי איבר שנסתלק ממנו החיות אזי נקרא חסרון, והחיות היא המוחין והשכל" (ליקו"ת סי' פ"ב)

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *