vurs )2(

"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"

פעמים רבות ציוותה התורה הק' לזכור את יציאת מצרים ואף מצוות רבות נצטווינו לשם כך כגון פדיון בכורות (שמות יג, ב, ועיי' ספר החינוך יח) פדיון פטר חמור (שם יד) תפילין (שם טו) ישיבת סוכה (ויקרא כג, מג) ועוד רבות, ואף שמירת שבת שהיא קביעא וקיימא נצטווינו עליה 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים' (דברים ה, טו), הרי כי זכירת יציאת מצרים הוא מעיקרי היהדות.

וביאור העניין כי עיקר התורה הק' היא האמונה הפשוטה בהשי"ת והיא לזכור בכל זמן כי הוא ברא השמים והארץ ואף מנהיג העולם ברצונו לבד בהשגחה פרטית מופלאה למעלה מהטבע, וברצונו משדד ומשבר מערכות הטבע והמזלות, והכל רק בשביל בניו האהובים – עם ישראל!

התגלותה העיקרית והראשונה של אמת זו נראתה בעת יציאת מצרים, אז נראה לעין כל כי לא זו בלבד שנתגלה שהשי"ת מנהיג הכל ברצונו לבד, אלא שכל העולם ראה איך השי"ת אוהב את עם ישראל ושידד ושיבר בשבילם את כל מערכות הטבע והמזלות.

כדי לחקוק ידיעה זו בלבנו צוותה התורה להזכיר בכל פעם עניין יציאת מצרים מחדש, ולא די לעורר רק האמונה הכללית שהשי"ת ברא את העולם – 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', כי זאת צריך לידע שעיקר האמונה הוא לא רק להאמין שהשי"ת מנהיג הבריאה בהשגחה פרטית על כל אחד, אלא צריך להאמין גם שכל תכלית בריאת העולם וכל מה שהשי"ת מנהיג הכל ומשגיח על כל דבר ודבר, הוא רק בשביל עם ישראל מרוב אהבתו וחיבתו אותם.

 

העיקר הוא הרצון

ככל שגודל בלב האדם האמונה שהשי"ת מנהיג העולם ברצונו בהשגחה והכל בשביל אהבתו אותו באופן פרטי ממש, כך גם מתעורר הוא בחזרה לרצון ולהשתוקקות עצומה להשי"ת, כי כשאדם רואה שהשי"ת כל כך דואג לו ואוהב אותו, ויש לו רצון חשק ואהבה אליו אזי ממילא מתעורר האדם כנגדו ברצון ואהבה.

החשק והרצון שיש לאדם עם השי"ת הוא למעשה קיום קשר הברית שיש לנו עם השי"ת, שכרת ברית עם אברהם שהוא לא יעזבנו, ועל ידי זה הברית יש לנו הכח תמיד לא לעזוב החשק והרצון אליו, אלא תמיד להשאיר את הלב ער וחזק בחשק עצום אליו ית', כשם שהוא ית' אינו מניח לעולם אהבתו אלינו.

וכשיהדות האדם וקיום התורה והמצוות בנויים על בסיס של רצונות וחשק להשי"ת, תמיד יכול לעבוד את ה' בהתחדשות נפלאה, כי חשק ואהבה נותן טעם חדש בכל מצווה ומעשה טוב שעושה נחת רוח לה', (כשם שחשק נותן מחדש טעם טוב בכל אכילה).

 

גלות מצרים

ההיפך מזה הוא גלות מצרים כשעם ישראל היו בגלות מצרים נחשך מעיניהם השגחת השי"ת, מחמת קושי השעבוד ששעבדם פרעה מלך מצרים, שעיקר מטרתו בשעבוד זה היה כדי להשכיח הברית שלהם עם השי"ת, ולקחת מהם הרגשת הלב מהו החן והחשיבות האמיתי של ישראל, עד שלא יהיה להם הזמן והיכולת לחשוב ולידע מעצמם, לזכור את החן והחשיבות שלהם, לידע מי הוא באמת מהו יהודי וכמה הוא יקר בעיני ה', וכמה ה' ית' חפץ בכל איש ישראל ורוצה לשמוע כל דיבור של תפילה שלו וכו'.

וזהו עיקר הגלות מה שעובר על כל אחד בפרטיות, כמו שאמרו חז"ל שכל הגליות נקראים על שם גלות מצרים, ועיקר הגלות הוא חסרון האמונה (ליקוטי מוהר"ן תו' ז'), מה שפרעה מפיל את מחשבת האדם לכעין כישוף, שנופל לחשוב מטרדותיו ומהעניינים שצריך לסדר באותו יום, ומצרותיו והקשיים של החיים, ואינו יכול לשחרר דעתו וליבו לחיות בשמחה עד אין קץ, מהידיעה הנפלאה שהוא בן מלך, ושכל מצווה שעושה בתוך צרות וטרדות החיים הוא שווה ערך עד אין קץ, וכי הוא יקר למעלה ועושה בזה הרבה נחת רוח.

כי ידיעה זו היא עיקר שמחת החיים והיא אשר מוציאה את הלב והדעת להתעוררות של רצון וחשק נפלא להשי"ת, ואין לך תענוג גדול מזה כשהלב מרגיש חשק ורצון להשי"ת מתוך ידיעה שהוא ית' חושק אליו, וכשיש לו זאת האמונה בלב, ממילא אומר קצת ברכות בכוונה וכמה דיבורי תפילה בנעימות ושיר וניגון, ועל ידי הדיבורים לה' מתחזק ביותר בפנימיות לבבו הקשר הנפלא שיש לו עם השי"ת, וכך גם יוצא מכל הצרות והטרדות שלו לחירות עולם – עולם של אמונה – 'כי בו ישמח ליבנו כי בשם קדשו בטחנו'.

אך בבוא עת הגאולה התגלה להם השי"ת בעצמו – 'אני ולא מלאך אני ולא שרף', באותות ומופתים נוראים, ושיבר ושידד מערכות הטבע, עד שנתגלה לעין כל, כי יד ה' הגדולה והחזקה היא מנהגת הבריאה לפרטי פרטים, והכל רק בשביל בניו האהובים – עם ישראל! וכך נתעורר בעם ישראל רצון ותשוקה עצומה להשי"ת, כיון שראו הרצון שיש להשי"ת אל ישראל, והאהבה והחיבה שיש לו אל כל אחד מישראל, עד כי התעורר בלב כל ישראל רצון עז להשי"ת 'משכני אחריך נרוצה'.

וכך הדרך להיגאל בגאולה הפרטית של האדם, והוא על ידי שיעורר עצמו לאמונה, עד שהאמונה תשאב אותו לעולם החירות, לעולם של אמונה, ובכך מתעורר חשק ורצון וגעגועים של אמת להשי"ת ללא פניות של גדלות, וכך עובדים את ה' בכל מה שאפשר, ותמיד יכולים להתחדש בעבודת ה', והכל מתוך שמחה וחיות ללא קושי ומרירות.

אור זה מתעורר בכל שנה ושנה מחדש על כל אחד מישראל בחודש ניסן – הוא החודש שהישועות מקיפות בו, כי מתגלה בו אור האמונה וגילוי החן וחשיבות של ישראל, ואיך השי"ת עושה תמיד ישועות, ובכך מתחדש הרצון והשתוקקות להשי"ת ובפרט במרכז החודש אשר בו מתגלה אור הרצון בשלימות הוא 'חג הפסח' – אותיות 'פה סח', כי בפסח יוצא הדיבור מהגלות, כי מאחר שנתגלה הדעת בשלימות, דעת שמאיר ללב אור הרצון, אזי אפשר להתדבק להשי"ת על ידי תפילה, אכי"ר.

(נערך מתוך שיעור ע"פ הבנת הכותב)

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *