egr

להוציא מכח אל הפועל

וזה הרוח, שהוא המתקת העשן של החרון אף, הוא בחינת משיח…  (ליקו"מ)

אחד מהחידושים הנפלאים של רביה"ק ותלמידו מוהרנ"ת, שמצד אחד הם אלו שמודיעים לכל את התכלית האמתי בעולם, שאין שום דבר טוב בעולם כי אם עבודת ה' בלבד, ומצד שני, הם בעצמם היו אלו שהכירו את המציאות באמת, וידעו בטיבם של כל מיני מניעות, עיכובים וכיוצא בזה, שישנם על הדברים שבקדושה של כל אחד ואחד בפרטיות. והיו הם אלו שידעו בדיוק איך להוביל כל אחד דווקא על ידי כל מה שמונע אותו, בין מצד גשמיות הגוף, בין מצד משפחה וחברים, ובין מצד פרנסה וכיוצא בזה – אל קיום התורה ועבודת ה' מדרגא לדרגא כראוי. מאמר קדוש זה, עוסק בכלליות בעניין להוציא מכח אל הפועל. כמו שאמרו חז"ל "לא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות פ"א), והוא היסוד הגדול, שכל התורה כולה תלויה בו, אך בלעדי כח הצדיק ועצותיו, אי אפשר היה להעלות על הדעת איך אפשר לזכות לזה, כשכל כך הרבה דברים נראים כמאמץ מיוחד, כדברים גבוהים, או שאין שייכים לדורות אלו. וכך כל אחד, בפרט אם הוא קצת "מבין" ו"מכיר" את העולם, וכבר "ראה הרבה בחיים", קשה להעלות על הדעת של עצמו, ששייך בכלל להוציא לפועל את כוחותי, ואת מה שיש בי מקדושת נשמתי – אל הפועל. אך רביה"ק, כבר הכין תרופה למכה, וככל שהדורות יורדים והנסיונות והקשיים מתגברים, ואיתם הבלבולים – כך מתגלים במלא עוצמתם ותפארתם כחם של עצותיו של רביה"ק, וכיצד הן מאירות ועומדות ניצב בכל פינה ובכל עיקול. ואין לנו עצה אחרת – אלא פשוט לדלות ולדלות בחיפוש בקשה ותפילה – עוד הדרכות, חיזוק ועצות – המביאות כל פעם מחדש לקיום התורה ולהתקרבות לה' – מהמעיין הנובע לעולם ועד.
רק מתחיל האדם לחשוב בדעתו לעשות דבר מה חדש, וכבר הוא כמעט מתייאש ממנו – בפרט אם הוא שקול ומיושב [בעיקר ברוחניות]. מיד עולים על דעתו כל מיני נפילות שיהיו לו מזה, ומיד נזכר הוא בקשיים גדולים שצריך לעמוד בהם, ועוד קולות כאלו בתוככי הלב שמזכירים לו חיצי לשון ולעגי אנשים הסובבים אותו, ועוד ועוד.. האמת, שדבר זה הוא קדום. וכמו שכך הוא בפרטיות בכל מעשה ופעולה, ובכל דרגא חדשה – כך זה כבר היה בכלליות הבריאה. כביכול איך שעלה במחשבתו של הקב"ה לברא עולם שיכירו אותו ויהיה לו נחת רוח – עוד לפני שנברא – כבר היה קטרוג המלאכים, מדת הדין, וכל ה'עסק' לא היה
פשוט. "בראשית ברא אלקים" "והארץ הייתה תהו ובהו". ואז, הגיעה רוח אחרת. רוח של רצון, רחמים ותקוה. רוחו של משיח, מרחפת על פני המים. ואז – "ויאמר אלקים יהי אור". הוא רוחו של משיח, שיביא את העולם לתיקונו ולשלמותו, והרע יתבטל. ואותם צדיקים הכלולים בו – הביאו את ההמתקה והתקוה, ונמשך החסד בעולם לבוראו ולקיימו. רוחו של משיח – היא זאת שנמצאת בגמר–שלב האחרון של כל הבריאה כולה, ואתו נבוא לקיום התורה ותיקון ושלמות העולם לגמרי, והיא זאת שבאה בתחילת הבריאה, להזכיר ולהמתיק, ועל ידה נברא העולם. וכן הוא בכל שנה בר"ה כאשר יש קטרוג כידוע, אזי הצדיקים בחי' משיח ואיתם כלל ישראל ממתיקים ומגלים שאכן כן יהיה הרבה פעולות טובות וקיום רצון ה' בעולם, וכך מתחדשת לה שנה חדשה לטובה. ובפרטיות אצל כל אחד, צריך לדעת להשתמש עם אותו הכח. לא לפול לייאוש ההתחלתי שמנסה לקבור כל דבר טוב עוד לפני שהתחיל, אלא להשתמש עם הרוח של התקוה שמנשבת מן הצדיק, שאומרת: תתחיל, וה' יהיה בעזרך. עוד תתפלל על זה, עוד תמשיך, עוד תתחדש, יגלו לך עצות ופתרונות – ועוד תזכה לקיום התורה אמיתי ולעבודת ה' כראוי.
רוח זו, שהיא רוח הצדיק – כלולה מ'כח' ו'פועל' יחדיו, סוף מעשה במחשבה תחילה. (עיי' היטב בתחי' המאמר על הרוח דלתתא ודלעילא). אלא שאח"כ צריך להורידה אט אט, ובכל שלב מהשלבים שעוברים בדרך [מקום, ציור וזמן] – בכולם צריך שתבא הרוח הזו, ותפעל להוציא מכח אל הפועל. ורביה"ק מונה שלב שלב, בדרך נפלאה ומתונה, את סדר הדברים, עם בעיותיהם והמכשולות שבהם – והדרכים והעצות להנצל, ולהמשיך- בכל שלב ושלב. ואף אם נתקע העסק. ואף אם נכשל וצריך להתחיל מחדש, ואף אם סתם הערפל נראה בלתי עביר, או שכל הענין פתאום נראה גבוה וסתום, נעלם ועמוק מדי – יבואו הרצונות, והגברת החשק, ודיבורי תפילה – ויעשו ויתקנו כלים חדשים, עד שהירידה או המניעה, תהיה הכח ה'מניע' ותתהפך לתכלית העליה, כמבואר בהמשך המאמר, אלא שבשביל זה צריך להקביל פני רבו – הצדיק – מחדש כל פעם, שיפתח לו פתח חדש, מאותו הרוח העליונה – עד המצב העכשווי, עד המקום שלו ממש. (ע"פ הכשר כלים ד', מתנת שכיב מרע ב' ועוד).

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *