1365461

לדעת מה אנחנו רוצים

אין בעיה להגיע לשום מקום, נשמה יהודית מסוגלת להמריא לכל הגבהים. אולם קודם כל יש לברר: לאן אתה שואף ר' יהודי? אם הינך מסופק, התקינו עבורך יום כיפורים.

אם מבקשים להגיע למקום כלשהו, השאלה הבסיסית ביותר היא, מה אני רוצה. האם יעלה על הדעת להתקדם במרץ לקראת מאה יעדים שונים הנוגדים וסותרים זה לזה? בוודאי שלא. הצועד הנמרץ ביותר לא יוכל להתקדם ולו צעד בודד כל עוד שאיפותיו מפוצלים בין מזרח, למערב, צפון ודרום. התקדמות היא פועל יוצא של בהירות. ראשית כל, דע מה שאתה רוצה. אחר מכן לך לשם.

ואכן, יש אנשים שבנקל נזהה עליהם שיודעים הם את אשר הם רוצים. טיפוסים מזן שכזה יצעדו בלהיטות לקראת המטרות שסימנו לעצמם. הם יעשו כל דבר בהתלהבות וחיוניות. משום שכל פעולה ומעשה שלהם קשור עם רצון. לעומת זאת, יש לך את ההיפך. אנשים שיותר מדי רצונות מטלטלים את רוחם, זה מושך לכאן וזה לשם. ובאמצע הם ניצבים מסופקים ומתחרטים, אינם יודעים מה הם בעצם רוצים.

***

כאן מצויה אבן נגף קשה ומסוכנת. לכאורה, אין לך דבר שאינו בר השגה, אדם נברא על מנת שישיג כל מעלה טובה. אין גבול לגבהים אליהם מסוגלת נשמה יהודית להעפיל. דא עקא שעל מנת לפסוע את הפסיעה הראשונה יש לדעת להיכן מעוניינים להגיע. והרצונות אינם תמיד בהירים, נוטים הם להתפזר, להישכח, להתפורר. אמש השתוקקתי לסגל לנפשי התנהגות מסוימת, היום נדד הרצון לשאיפה אחרת. וזו באמת הסיבה הנסתרת שמצליחה לשמוט תחת ידינו מעשים טובים לאין מספר, לקטוע התחלות טובות, ולגדוע מגמות ברוכות. מתעורר בלב רצון טוב ואדם מתחיל לצעוד לכיוון רצוי, ולפתע משתנה כיוון הרוח והרצון נודד, נשכח, נושר וזולג לצדדים. ושוב שרויה הנפש בבלבול וטשטוש החושים. מדוע ומה בעצם גורם לרצונות שלנו להתפזר כך, להיחלש, וגרוע מכך, להשתנות?

התשובה מצויה בשרשרת. אדם, ביודעין או שלא, גורר אחרי גבו שרשרת של תוצאות. מעשים שנעשו שלא כהוגן, מחשבות לא ראויות, דיבורים פסולים ומיותרים. כל אלו גם אם רגע לאחר מכן איננו מקדישים להם תשומת לב – מותירים אחריהם עקבות. תוצאות. גרורות. משם צפה ועולה חשרת עבים של רצונות עכורים ומבולבלים. אמש ליהט בנו רצון טוב, היום מקדיר את רוחנו רצון תועה. והעצה איה היא?

רפואת הסליחה

העצה נעוצה ביום הכיפורים: סליחה ומחילה, זוהי הרפואה הטובה ביותר עבורנו. החטאים גורמים להתעוררותם של רצונות זרים המפריעים לנו וחוסמים את דרכנו. והאדם אף מוסיף עליהם כיד הדמיון בהחלטות וקביעות של 'כזה אני' 'אין סיכוי שאשתנה'. כך הוא מקבע את עצמו בחטאי העבר ומונע מעצמו כל סיכוי לתשובה. וזוהי ההזדמנות הנדירה כל כך שניתנה לנו ביום הכיפורים – להיחלץ אחת ולתמיד משרשרת השגגות והזדונות, להתנתק מהעבר, לאסוף את כל רסיסי הרצון הפזורים ולאגד אותם לכדי רצון אחד, לוהט, חד ובהיר – את השם אני מבקש.

הישיבה בבית הכנסת, כמלאכים בלבן, כנועים לפני השם, מסוגלת לברר את הרצון ולאחד אותו. וכמבוא בזוהר (אחרי ס"ח) מעניין מעלת התענית שהיא מסוגלת "לאכנעא ליבא לאדבקא רעותא דליבא לקודשא בריך הוא" שעל ידי התענית נכנעים כל הרצונות האחרים תחת הרצון דקדושה (לקו"מ קע"ט). יום הכיפורים הוא זמן החיתום, ביום הזה נעשים הרצונות שלנו ברורים, והיד שלנו חותמת עליהם "וביד כל אדם יחתום". אנחנו עוקרים את עצמינו מכל בלבולי הדעת וקובעים את מקומינו לעד בתוך הקדושה, ברצונות טובים ללא ספקות והיסוסים. זהו אם כן הזמן הראוי ביותר להגברת הרצונות הטובים, להשתוקק ולרצות מאוד כל דבר שבקדושה, להעצים את הרצון הטוב ולהפוך אותו לקול הצלול שינחה את דרכנו תמיד.

המבחן לכך היא מידת השמחה. אדם נעשה שמח בשעה שרצונותיו מתגשמים. ואם אנו מוצאים שיש לנו שמחה במצוות ובדברים שבקדושה, הרי שרצונותינו שרויים בגבול הקדושה, ואינם פזורים בשדות זרים. יהודי יוצא מיום הכיפורים זך וצח ובעיקר מבורר, כתינוק שנולד, תמים ושלם בליבו וברצונותיו, שש ושמח לקראת קדושת החגים והמצוות.

חינוך מיום כיפורים

על מפתן היציאה מהיום הקדוש נצרכת לנו בעיקר ההמשכיות. איך נוכל לאחוז בחבל הבהירות ולהמשיך את שמחת יום הכיפורים, את הטהרה שחפפה עלינו ואת הבהירות – אל תוך הימים הבאים. לשם כך יש צורך להפוך את האור של יום כיפור להבנה שתשכון בנו תמיד, בעומק הנפש, ותגרום לנו להיות קבועים תמיד בתוך הקדושה עד ששום אבן נגף לא תוכל לפלוט את הרצונות שלנו אל החוץ. לדבר הזה קוראים חינוך – חנוכה. החינוך הנצרך ביותר לנפש יהודית זו ההבנה האמיתית והבהירה כי "מלא כל הארץ כבודו" ולית אתר פנוי מיניה. שאין מקום או מצב בו אנו נעשים חלילה רחוקים או מרוקנים ממציאות השם. תמיד בכל מקום חופפת עלינו טהרת יום הכיפורים, וגם מול המעורפל שבנופים שוכנת בהירות אחת, רצון אחד שאינו זע ואינו נע בפני שום מניעה והפרעה. החינוך הזה הוא פועל יוצא של עבודת יום הכיפורים וכך מגלה לנו רביז"ל (ליקו"ת ז'): "כל אחד כפי שזכה לפעול בקשת סלח נא ביום הכיפורים כמו כן נעשה בחינת חנוכת הבית, בחינת חנוכה". ביום הכיפורים נפעל סליחה ומחילה לקלקולי העבר, וגם נקבע את הנפש בגבולות הקדושה והטוב, בכל העתידים.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *