F120919YN22-618x412

לאהוב את עצמו עם השם ית'

בתורה הנוראה – תורה לג – מאיר רבינו הק' את עיננו באור האהבה הבוערת שבינינו ובין השי"ת נפתחת בהגדרה "הכלל הוא", וכבר רמזו בזה כי בתורה קדושה זו מתבאר הכלל הכולל את כל דרכי העבודה ותרופת הנפש של כל הליקוטי מוהר"ן.

אמנם יש להבין מה שפותח רבינו כי צריך לבקש שלום בג' בחינות: א' שלום בין ישראל. ב' שלום במידותיו, היינו בעל נפש בריאה מלא ישוב הדעת שהוא שלם ומרוצה עם עצמו. ג' שלום במאורעותיו, היינו שלא יהא חילוק אצלו בין טוב לרע, תמיד ימצא את השי"ת.

לפי התיאור העולה מזה מצטיירת לפנינו דמות של אדם מושלם ובן עליה שכבר תיקן את כל מידותיו וזכה לשלימות הנפש עד שכבר הגיע לדרגת מידת ההשתוות שהיא מדריגת הצדיקים השלמים [עי' חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ג, בעש"ט פרשת מצורע אות כא, הנהגות נוראות מהמגיד ממעזריטש זיע"א אות יט], ואכן אדם השלם כזה ראוי לו לעסוק בהשכנת שלום בין ישראל, אבל הרי ידענו כי כל דיבור של רבינו נועד להחיות נפש כל חי, ואיככה נוכל גם אנו למצוא מרפא לנפשותינו בדבריו הק'.

מאידך, מן הקצה אל הקצה, בהמשך דבריו (באות ב') עוסק רבינו במי שעוסק במשא ומתן עם הגויים ונופל עליו עביות וגסות תמיד מחמת העסק שעוסק עמהם תמיד, והוא משוקע במדור הקליפות, רואים אנו כי רבינו דילג מתכלית השלימות  לשפלות המדרגה.

אכן שורש הענין הוא הגילוי הנורא שמתגלה במאמר הזה בדברי רבינו: וצריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, לאור היסוד שמלמדנו רבינו הק' ללא הרף כי עלינו להסתכל בפנימיות של כל דבר, ועל כן בעצם כל מה שאנו רואים בעולם אנו רואים בעצם רק את השי"ת לבדו, וכל מה שנמצא בעולם הוא רק מציאות יחודו ית"ש כי מלבדו אין עוד.

וכלשון מוהרנ"ת זיע"א [מתנה הלכה ב]: כי באמת עיקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו אין עוד ממש, דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם כל רק ה' יתברך לבדו כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא רק הוא לבדו יתברך כי הכל הבל וכולא כלא קמיה, כלא ממש, כי הכל אין ואפס ממש והכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, הן למעלה והן למטה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל הבל ואפס ממש רק ה' הוא האלוקים ואין עוד שום דבר כלל, ודבר זה אי אפשר להסביר רק כל חד לפום מה דמשער בלביה, עכ"ל. [ועי"ש שיישב בזה נוסח הבקשה בברכת המזון ונא אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם, שגם כשמקבל מידי אדם לא יהא נחשב בעיניו כי אם שמקבל מהשי"ת לבד כי אין עוד מלבדו, ובעצם זה מה שאנו מבקשים בברכת המזון שנזכה להגיע לדרגה של אין עוד מלבדו ולא נרגיש שמקבלים מבשר ודם כי אם מהשי"ת לבד, וע"ע בתולדות יעקב יוסף פרשת נח ובאור המאיר פרשת שלח ובזמירות הנפלא היכל הריב"ש עמ' קי] ובהלכות כלאים ה"ד כתב שזה כל עסק הצדיקים להכניס בנו הדעת שאין עוד מלבדו.

כאשר האדם קובע בדעתו ובלבו כי באמת אין שום מציאות מבלעדיו ית"ש ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, הרי שבאמת לא איכפת לו משום דבר, ויש לו שלום במידותיו  ואין לו שום טענות על עצמו [גם בכל העסק עם העכו"ם, הגויישע עסקים שבקרבו] ובאמת הופך להיות אדם מיושב בלי תסכולים, כי הרי כל מה שעובר עליו זה רק השי"ת לבד, וכן שלום במאורעותיו כי מאמין באמונה שלימה שכל מה שקורה סביבו רק השי"ת פעל זאת וממילא הוא שמח עם כל מה שה' שולח לו , ומעתה הוא גם יכול להסתכל בעין טובה ובשלום על כל ישראל ואין לו טענות ותרעומת על אף אחד מאחר שאין האדם ההוא עושה כלום כי רק השית עושה הכל.

וכיון שזה מיסודי האמונה ממש הנכלל בפשטות היהדות של קיום מצוות עשה דאורייתא של "שמע ישראל ה"א ה' אחד", החיוב הזה מוטל על כל בר ישראל משהגיע לגיל י"ג ונתחייב במצוות, ואין זה דרגה לרמי מעלה בלבד אלא החיוב של כל יהודי גם מי שמשוקע במדור הקליפות.

ברגע שהאדם זוכה להשיג בהירות הדעת שאין עוד מלבדו, אזי לא שייך אצלו ריחוק ופירוד כלל, כי אין מסך המבדיל בינו לבין קונו, כי כל המחיצות והלבושים הם גם מהשי"ת לבדו, וממילא מתפרצת בלבו אהבה בוערת כאש להבה להשי"ת בתשוקה עד כלות הנפש לאחר שהוא חש את הקירוב והחביבות ללא גבול, [וכלשון הפרי הארץ פרשת שופטים: כשתקפו לאדם מדת אהבה אין אתו יודע עד מה וכולא קמיה כלא חשיבא, לא תכיל היריעה ולא יספיקו ימים דיו לבאר עוצם וגודל חללה של לב האוהב אמיתי ונקודתו בזה והבל פיהו בלהב השמימה] ואז זוכה לאהוב את עצמו [- היינו שיש לו אהבה עצמית והוא שלם במידותיו, ללא תסכולים, מפני שהוא מרגיש קרוב וסמוך] עם השי"ת באהבה יתירה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *