כח הצדיקים להמשיך סליחה

כל יהודי מאמין מבין שחייו תלויים על הסליחה והכפרה, הצורך במחילת עוונות חיוני והכרחי להצלחה בעוה"ז ולנטילת חלק לעוה"ב. בליבו יודע כל אדם את מרת נפשו, זוכר היטב במה נכשל ופגם, ובודאי חפץ ומשתוקק מאוד לזכות לתשובה, לפרוק מעליו את עול העוונות, ולהסיר את המסכים המונעים בעד נפשו מלבוא אל שלימותה.

כאשר היה בית המקדש קיים היתה לנו הדרך להסיר מעלינו את עול העוונות ולהטהר מכל רבב, קדושת המקדש רוממה את נפשנו אל תיקונה. במקום זה נפלו המחיצות המפסיקות בינינו לבורא העולם, שם באנו בקול רינה ותודה לשיר ולזמר בעשרה מיני נגינה על פדות נפשנו ותיקונה.

אכן, על זה אנו מתאבלים בימים אלו על שבעוונותינו המרובים חרב בית המקדש מרכז חיינו, ואבדה מאיתנו הדרך להשגת סליחה וכפרה. מבכים אנו על אובדן תיקון הנפש, ועל עשרה מיני נגינה שבטלו ועל עבודות בית המקדש שנגנזו.

לאור דברי רבינו ז"ל (לקו"ת סי' ח') נוכל להבין איך גם היום יש דרך לכפר על בני ישראל ולהביא לתיקון נפשם, בכח המטה עוז של הצדיקים שהוא ענין קנאותיה דפנחס. רבינו מגלה איך נזכה לקבל את 'קול המוכיח הראוי', המושרש בעשרה מיני נגינה שיתגלו לעתיד לבא, שפע של תוכחה והתעוררות המביאה לידי חיות והצלחה. שם מקדים רבינו להראות מה גורם החטא. כשאין דרך לכפר ולתקן, הדעת בקטנות והאדם מתבלבל ומאבד את הכח לעמוד כמחיצה נגד התאוות. במצב שכזה קשה מאד להתפלל, עד שגם מעט תפילתו היא בטענות ודין ולא ברחמים ותחנונים. ומגודל הקטרוג יכולה הסט"א לבלוע תפילתו, כשם שבלעה כבר הרבה חלקי טוב, ובכך נעצר סדר עליית הניצוצין למעלה. משום כך אין האדם מסוגל לקבל שום תוכחה ומוסר כראוי, כל ענין שובר את נפשו, מעורר בו זכרונות קשים ומבאיש את ריחו, בכך נפסק השפע מהעולמות התלויים בו.

 

כל מי שנכנס מעט לתפילה בכונה להתמדה בלימוד ולזכרון האמונה, יודע היטב כמה מונעת קטנות הדעת מעבודות אלה. המדמה מצייר לאדם כאילו אינו יכול לעשות כלום, ממש כלום, מרוב כבידות וקטנות. מחיצות המח וחומות הנפש הפרוצים אינן יכולים לעמוד בפני פיתויי המדמה ובלבול הדעת. זהו חורבן הנפש ושורש ההתרחקות מתורה ועבודה. איך שייך להתגבר על קטנות שכזו, זוהי הרי תוצאה של חטא כאשר אין כפרה. אוי לנו על חורבן הבית וביטול העבודה, איך נמצא חיים בגלותינו.

***

באמת גם היום שייך להמשיך כפרה וסליחה, לבטל קטנות ומדמה, לחדש כוחן של נשמות ישראל ועליית הנחת רוח. כשם שיציאת מצרים היתה ע"י מטה משה רבינו ע"ה, גם היום יש דרך להמשיך את כחו של הצדיק השלם בכל דור. זהו ענינו של פנחס ומטה עוזו. כל אחד מישראל יש בכחו להתעורר כפנחס לקנאות להשם ולבטל את עוצם התגברות הסט"א. כי זכותם וכוחם של הצדיקים השלימים גדול ועצום, ובכח עבודתם השלימה במסירת נפש ותפילה בבחינת דין, מתעוררים הרחמים ומתבטלים הגזירות והדינים. המשכת הכח הזה היא שורש הכפרה והסליחה לבני ישראל.

זוהי הדרך בה נוכל גם היום למצוא כפרה ולהתגבר על קטנות ומדמה, כאשר נזכה לעורר את פעולת המטה עוז ע"י שנתגבר לשבר המניעות ולהכלל בהקיבוץ הקדוש הבאים בראש השנה להכלל במטה עוז כח רבינו ז"ל שמכניס נפשינו לעבודת התפילה, דהיינו שכאשר קשה מאד לכוון בתפילה נתגבר בכל אופן לומר כל דיבור בכח ועוז ובפשיטות, וגם כאשר קשה לעסוק בהתבודדות נתגבר בשארית כוחותינו לפרש שיחתינו על מה שעובר עלינו. ונתחזק לקרוא קריאת שמע בכוונה ובכח גדול. ונתגבר בכל הכחות כנגד משיכות הטבע והתאוות. וכאשר נתגבר גם בכל עוז כנגד כל ענין תוכחה שעלול להחליש דעתינו ולשבור את רוחינו, ונעמוד בגבורה ועוז להמשיך לנפשנו את קולו של המוכיח הראוי המעורר ומחזק בתוכחתו את הנפש בריח נעים וטוב שנמשך מעשרה מיני נגינה. בכח עשרה מיני נגינה ניתן גם היום להמשיך מוחין ולרומם הדעת מהקטנות והמדמה. (לבקשת רבים, נזכיר בקצרה את אמיתות ענינם של עשרה מיני נגינה כפי המובן מהזה"ק. עיקר סדר המשכת החסד והמוחין בכל יום הוא בקריאת שמע. וכנודע ששפע החסד והמוחין הנמשך מלמעלה הוא כפי מה שמקדימים להעלות אתערותא דלתתא בעוז. ענין זה מכונה עשרה מיני נגינה משום שיש בכלליות ארבעה שלבים בעבודת הצדיקים. שיר מרובע הוא מה שיש לזכות להעלות עוז האמונה, שיר משולש הם המידות, המוחין והרצון שהם שיר כפול ופשוט, אלו הם עשרת מיני נגינה. ומכיון שכל סדר המשכת המוחין והחסד הוא לפי האתערותא דלתתא, והרי בעוה"ר חסר לנו העוז להתעורר כראוי, לכך לא יתגלה השפע הזה בשלימות רק לעתיד לבא, אז יתגלה אור הדעת ובהירות האמונה. ואע"פ שנמצא אור זה בקריאת שמע ובשפע כמה מצות כמבואר בדברי מוהרנ"ת בכ"מ, הרי מחמת שחסר מה שחסר יש קטנות והתגברות המדמה, ורק ע"י ענין המטה עוז שייך לזכות למה שמוכרח לזכות, לקול המוכיח הראוי) בכך נזכה לעורר את כחו ועוזו של הצדיק, לעשות פלילות ופלאות גדולות לשבר ראשי תנינים ולכפר על בני ישראל, עד שהסט"א תוכרח להחזיר כל מה שבלעה, וימשך בלב כל אחד אמונה בהירה, וכח לנטוש את המדמה והקטנות. ובעיננו נראה אור של אמונה שהעולם מתחדש בכל רגע מאין ליש ברצונו ית', כך נוכל לקבל תוכחה כראוי להתעורר בעבודת ה' בחשק וחיות, ואזי נזכה להכנס אל העבודה העיקרית לברר המדמה ולמצוא את השי"ת בכל דבר, ולא לטעת בתעתועי הדמיון והשכחה.

זהו כחו הגדול והנורא של הצדיק השלם, שגם היום כאשר מתעורר מטה עוזו נמשכת כפרה על בני ישראל, להנצל מקטנות ולמצוא חיים גם בגלות.

בימי בין המצרים האלה מבכים אנו את אובדן עבודת המקדש ואת העלמת אורו של הצדיק, צועקים אנו על עוצם הקשיים המונעים מאיתנו להכלל במטה עוז כפרת נפשינו, על זאת נמאן להתנחם עד אשר נזכה לראות בבנין הבית ובהתגלות כח מטה עוזם של הצדיקים.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *