Durum Wheat

זריזות והמתנה

אחי היקר!

בענין ששאלת איך ומדוע מותר לאכול חמץ לאחר הפסח, כי אם החמץ רומז על היצר הרע, מה קורה לאחר הפסח שמותר לאכול.

והנה שאלה זו נוגעת בשאלה אחרת שהיא מאוד נוגעת לכל יהודי החפץ להתקרב להשי"ת, עד כמה צריך כל אחד להזדרז בעבודת ה'? כי מצד אחד הדבר ידוע שהזריזות הוא אבן יסוד בכל ההתקרבות להשי"ת, שצריך להזדרז לחטוף תורה ומצוות ולבלי להשתהות ולחשוב יותר מדי מחשבות, אך מצד שני ידוע הדבר שאי אפשר להכנס תיכף לעבודת ה', וצריך הרבה המתנה ושהייה ולבלי לדחוק את השעה.

והתשובה היא פשוטה מאוד, שבוודאי צריך להזדרז מאוד בעבודת ה', אלא שצריך להזהר שלא לדחוק את השעה שההצלחה תבוא תיכף ומיד. והיינו שמצד אחד צריך שתזדרז להתאמץ לחטוף מה שאפשר, אך כשאינך רואה את ההצלחה, אזי יש לך להמתין ולצפות לישועת ה' ולבלי להתייאש, ובינתיים תחטוף עוד כל מה שאתה יכול.

ועוד זאת, כי לפי האמת צריך לפני כל עבודה שהייה והכנה של המח והלב, כמו לפני תפילה, שאז צריך שתשתדל להתכונן  וליישב דעתך, ולבלי להתעסק בדברים אחרים, וללמוד איזה לימוד, גמרא משניות, או ספרי צדיקים, ובוודאי שלא לדבר דברים בטלים. וכמו כן לפני כל יום טוב, לפני מצוה, יש לעורר הציפייה להמתין לאותו המצוה וללמוד בקדושת אותה המצוה.

אך מאידך צריך אתה לזכור כלל חשוב ביותר, אשר בשעת מעשה כאשר מגיע זמן התפילה, או שמגיע זמן המצוה, יש להזדרז ולקפוץ לתוך המצוה, אפילו אם לא זכית להתכונן. כי באמת לא תמיד שייך להתכונן, וגם לא תמיד המוחין פנויים להתכונן, ופעמים בזמן של בלבול, אם תתכונן יותר מדי אזי ריבוי ההכנה והרצונות ימנעו ממך להכנס בפשטות ליום טוב או לקיום המצוה.

והעצה היא לקפוץ לתוך המצוה בלי הרבה מחשבות, ורק כאשר אתה בפנים, תוך כדי התפילה או המצוה, תנסה לעורר את עצמך לאותו הקדושה, ואם תצליח מה טוב, ואם לאו אל תדחוק את השעה ואל תשבר, אלא תעשה את שלך, עד שיזכה אותך השי"ת להתקרב יותר לפנימיות של אותו המצווה.

ויסוד זה נוגע לכל יום ויום, אשר בתחילת היום קשה מאוד להתחיל את העבודה, ולכן צריך להזדרז בלי לחשוב הרבה לצאת ממצרים בחפזון, בלא שיהיה בידך זמן להשהות הבצק (מח והלב) עד שיחמיץ, אך לאחר שכבר יצאת ממצרים, ואתה בתוך התפילה או הלימוד וכו', אזי כדאי מאוד שתרגיל עצמך להשהות את המח ולנסות להכנס יותר לפנימיות, להסתכל בפנימיות השכל שבכל דבר, כי בוודאי שצריך הרבה המתנה ושהייה והתבוננות בכל דבר שעושים.

ונמצא אם כן שהחמץ בעצמו אינו היצר הרע, ההפרש הוא אם אתה שולט על השהייה, או שהשהייה שולטת עליך.

****

וכן בענין ההתבודדות, ידוע אשר רביז"ל צוה לאחד שיתבודד שני שעות, שעה אחת להתכונן להתבודדות, ושעה אחת ההתבודדות עצמו. ובוודאי שלא כל אחד יכול לקיים זאת, כי הלוואי ונזכה לקבוע קביעות גדולה לשבת עם ה' בכל יום אפילו פחות זמן מזה. אך היסוד שבזה הוא יסוד שצריך כל אחד לדעת.

כי אחד מהמניעות שאדם לא מצליח לקבוע זמן לדבר ולשוחח עם ה', הוא מחמת שהוא רוצה תיכף ומיד לשפוך ליבו לפני ה' בדבורים חמים ובהתלהבות הלב. וצריך לדעת שכמעט לעולם לא שייך כך, ואפילו הצדיקים הגדולים רובם ככולם, היו יושבים זמן מה ומיישבים דעתם עד שמעוררים את הלב והדביקות בה'.

וכל סוד ההצלחה הוא בזה שתדע את הזריזות הזאת, מצד אחד לרוץ לשבת עם ה', אך בפועל בשעת מעשה כשאתה כבר יושב אזי תמתין ותצפה ליישוב הדעת עד שיהיו לך קצת דיבורים. אבל אם תלחיץ את עצמך לבוא לאיזה הרגשה או דביקות, תיכף בזה אתה דוחק את השעה.

ותזכור יסוד זה תמיד, כי אותו הדבר הוא בלימוד תורה ובכל דבר אחר.

ובחול המועד זה נסעתי עם בני משפחתי לצפון, ואחר נסיעה ארוכה עם הקטנים, נכנסתי לציון הרשב"י עייף ובלי שום כח, וישבתי בציון רק מסתכל על הציון, בלי לדעת בכלל מה אני עושה כאן, ולא היה לי כח לומר אפילו פרק תהילים, ק"ו שלא לפרש שיחתי, אבל כך ישבתי בציון איזה חצי שעה, ורואה הרבה אנשים נכנסים עם כל המשפחה עייפים ומותשים, אומרים פרק, מתייאשים ויוצאים.

ואני יושב כך חלוש לא מאמין שמשהו יקרה, אבל ישבתי הסתכלתי על הציון, ולאט לאט המח נרגע קצת, והתחלתי לחשוב על קדושת המקום, מי זה הצדיק השוכן כאן, ומה גודל כוחו, וכך לאט לאט יצאו לי כמה מילים מהפה, עד שבמשך הזמן הלב גם התעורר קצת.

ואז ראיתי כמה אנו רגילים לדחוק את השעה עד שלכן אנו בורחים. ואם היה בנו דעת להבין יסוד זה שהלב והמח צריכים את הזמן שלהם להתעורר, וצריך רק להזדרז להתחיל את התפילה, אבל בפועל בשעת מעשה לא להתייאש ולומר שהפעם כבר לא יהיה תפילה כראוי, ורק להמתין ולצפות שהשי"ת יפתח לו הדיבורים, וכך נבנה הדעת של האדם.

וזהו הסוד של ספירת העומר, שלאחר שיצאנו בחפזון ממצרים, צריכים אנו את ההמתנה והשהייה והציפייה לקבל את קדושת אור ה' המתגלה בתורה בחג השבועות. אבל כל זה רק לאחר שהחלטנו שמקומנו ביהדות, אז אפשר לחכות, ואז אסור לדחוק את השעה, אלא להמתין ולצפות, אבל כל זה כשאנחנו כבר בפנים (ועיין באריכות בליקו"ה גזילה ה').

אז חזק ואמץ, והמשך בספירה וציפייה בכל תפילה ותשב ברוגע ותשאר שם עד שיפתח לך.

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *