1155555

ותן חלקינו בתורתיך

בסיומה של תפילת שמו"ע שלשה פעמים בכל יום, מתפללים אנו "ותן חלקינו בתורתיך".

הבה נבין עומק הבקשה, לראות כיצד תפילה זו, היא התפילה הכי נצרכת לנו, וכשתתקבל לרצון למעלה, נזכה למה שאנו כוספים כל כך, דהיינו לעבוד תמיד את השי"ת בכל מצב, ולילך מדרגה לדרגה בכל פעם יותר ויותר.

הנה כל אדם שבעולם, אפילו מי שהוא במדריגה נמוכה מאד, באמת הוא רוצה לעבוד את השי"ת, אלא שמה שמעכב אותו הוא, כי נדמה לו, ואפילו בטוח בזה, שבעצם הוא לא יכול לעשות כלום, כי הרי צריכים ללמוד כך וכך, וצריכים להתפלל באופן כזה וכזה, ומרוב שמוטל עליו סידורים וטירדות או בלבולים וכדומה, אין בכוחו לעשות את מה שהיה רוצה לעשות כפי עוצם כיסופיו בלב לעובדו יתברך, ומתוך כך אינו עושה כמעט כלום.

אבל באמת צריך לדעת, שלכל אדם בעולם ישנם שני חלקים בעבודת השם, חלק אחד הוא הדברים שהוא כן יכול לעשות עכשיו, כי הרי בוודאי יכול עכשיו להגיד פרק תהלים אחד, או לתת פרוטה לצדקה, וכדומה, וזה נקרא חלק ה'נעשה', מה שיכול מיד לעשות, והוא נקרא גם 'תורתו' שהוא החלק שיש לו כעת בתורה. והחלק השני הם הדברים שלא כפי מדריגתו ברגע זה, אבל יש לו רצונות וכיסופין לזכות אליהם, והוא נקרא חלק ה'נשמע' מה שאינו יכול לעשות עדיין לפי מצבו עתה, ונקרא גם 'תורת ה" דהיינו שהוא עדיין גבוה ממנו ולא זכה עדיין שיהיה חלקו ו'תורתו'.

ועצת הבע"ד הוא לקחת ולגנוב מהאדם את החלק ה'נעשה' מה שהוא כן יכול לעשות, ולבלבלו במחשבה שהרי הוא צריך בעיקר את המדריגה הגבוהה שהוא בחי' 'נשמע', וממילא אינו עושה את חלק ה'נעשה', וכך בוודאי אינו יכול להתקדם מדרגא לדרגא לזכות אף לחלק ה'נשמע'.

וכמו כן יש עצת היצר בצורה הפוכה, שהאדם נכנס לאיזה סדר ודרך בעבודתו, ואז די לו בזה, ואינו מחפש כל כך להתקדם ולהתעלות יותר.

ובאופן כללי ישנה סתירה בנפש האדם, שקשה לו לאחד שני חלקים אלו כאחד, או ששמח במה שיש לו, או שהוא לא מרוצה אף פעם אלא תמיד שבור מהחלקים שעדיין לא זכה אליהם

*

אך כלל ישראל בקבלת התורה השיגו את סוד ההצלחה, שהוא לומר נעשה ונשמע, ו"להקדים נעשה לנשמע", אשר זהו העצה והדרך הנפלא לזכות להצליח בעבודת הבורא תמיד בכל מצב.

כי ראשית צריך האדם 'עזות דקדושה' להקדים 'נעשה' לחטוף בכל מצב לקיים את מה שהוא כן יכול ברגע זה, ולשמוח ב'שמחה' גדולה במה שכבר זכה לעשות.

ולאחר מכן, אסור להסתפק בזאת, ולומר בנפשו הנה כבר עשיתי את החלק המוטל עלי, ושוב איני צריך להתקדם, אלא להתאזר בעוז לבקש מהשי"ת שיזכה לשמוע ולהבין יותר, ולקבל את הדרך כיצד להתעלות עוד ולהיכנס יותר אל הקדושה להיות קרוב להשי"ת, ע"י קיום המצוות והמעשים טובים, לעשותם באיכות יותר פנימית ובדביקות בהשי"ת כפי ערכו [בחי' 'דיבורי התורה שסביבות המצוה'].

וכך בזו הדרך, זוכים להתקדם תמיד עוד ועוד, מדרגה לדרגה, באופן שהוא מתחיל מיד לעשות את מה שהוא יכול כעת, בחי' 'נעשה', ומחיה את עצמו מאד בקצת שהוא זכה לעשות, ואז הוא ממשיך לכסוף ולהתפלל לזכות לדרגה היותר גבוהה הקרובה אליו, בחי' 'נשמע', עד שה'נשמע' מתהפך ונהיה אצלו דרגה של 'נעשה', ואז ה'נעשה' שלו הוא כבר דרגה קצת יותר גבוהה, והוא עושה את זה בשמחה, והוא כוסף למדריגת ה'נשמע' יותר גבוה לפי מדריגתו אז. וכך הוא הדרך הסלולה להתקדם ולעלות במעלות הסולם בעבודת השם, ובזאת האדם הוא חתום בתוך הקדושה ב'חותם בתוך חותם'.

ועל זה אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך" – שנזכה לילך בדרך הזה להקדים נעשה לנשמע, ולעשות מהנשמע שהוא 'תורתיך' – תורת ה', להפוך את זה להיות 'חלקינו', היינו 'תורתו' בחי' 'נעשה', וכך נזכה לילך מדרגה לדרגה, עד שנזכה להיכלל באין סוף, שהדרגא הכי גבוהה הנקראת תורת ה', היא תהיה חלקינו – החלק שלנו בהתורה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *