1579

התענוג שבתפלה

כאשר ניגשים ללמוד תורה נ"ה בליקוטי מוהר"ן משתוקקים להיכנס לשערי נעימות התפלה, לחוש את מתיקות התענוג המאיר בעבודת התפלה המקשרת אותנו עם אבינו שבשמים.

התורה בעיקרה מיוסדת לגלות את עיקרי עבודת התפלה הכוללת את תיקוני טהרת הנפש אולם עלינו לחפש ולבקש  את דרכי רפואת נפשנו המתגלים בפתח המאמר במה שפותח רבינו בענין "רע עין" ודרך המתקתו על ידי לימוד זכות על הטובה שמטיב השי"ת עם הרשע שבכך ממשיך את הצל שרק על ידו אפשר לראות למרחוק והאור הגדול לא יזיק.

"ריבוי אור" המושג המטיל אימה ופחד על כל המשתוקקים להיכנס להיכל המלך, רבים הם אשר שחה לעפר נפשם ואינם מבינים כי בעצם שורש המחלה שלהם היא ריבוי אור, בכך שהם להוטים להשיג ולהרגיש השגות גבוהות ומשאינם משיגים זאת נופלים לבור של עצבות ודכאון, שעמום וחוסר סיפוק.

'חושך לא מגרשים במקלות' אומרים, את האור ודאי שלא, אז מה כן? העצה היחידה להינצל מזה היא "נקודות טובות", להתאמץ ולהתעקש למצוא שמחה וסיפוק ותענוג בכל נקודה טובה של שמחת היהדות, על ידי כך ניצולים מהסכנה של ריבוי אור וזוכים לחיות את השי"ת בכל רגע ובכל מצב.

מה יוכל להביא אותנו לשנות את הגישה ולהתחיל להחשיב ולהעריך כל נקודה טובה עד שתחיה את נפשנו לשמוח בה'? על ידי ה'ראיה למרחוק', דהיינו, כל עוד שרוי האדם בבועה שלו ושקוע אך ורק איך להגדיל את כבודו אכן אין לו סיבה לשמוח עם הנקודות הטובות כי  הרי זה באמת לא כל כך מגדיל את כבודו במה שקיים בבוקר מצוות 'נטילת ידים' או במה שיושב בחדר שיש בפתחו מזוזה, אבל אם משתחררים ממאסר ה'כבוד עצמו' ומתחילים לראות למרחוק, צעד אחד קדימה, לחשוב על כבוד ה', להתעורר איך השי"ת אוהב אותי  ושמח אתי ומתענג בכל מצוה שאני מקיים אז בודאי נוכל להתעורר ולשמוח עם כל נקודה טובה.

כפי העולה מדברי מוהרנ"ת (פורים הלכה ה) ענינו של "רע עין" הוא שמוצא תמיד את הרע של עצמו, "עקמימיות הלב" פירושו שהלב עקום מלחשוב ולהתבונן עד כמה גדולה אהבת השי"ת אלי כילד שעשועים.

שורש המחלה היא "שאינם יכולים לראות היטב כשאור גדול וחזק", סובלים מריבוי אור ולא מוכנים לשמוח ולהתענג עם הנקודות הטובות. "וצריכים לצל כדי שיוכלו לראות" היינו לשנות בנקודות טובות בכל רגע גם במצב שאינו מאיר כל כך ונדמה כמקום חשוך וצל, גם שם לגלות את התענוג והשעשוע שהשי"ת מתפאר בי כי חפץ בי.

[בדרך אגב, עלינו לזכור כי לפעמים כשהאדם שוכח לסדר לעצמו צל, אז השי"ת מרחם עליו ושולח לו במתנת חינם מצבים של "צל", דהיינו שאין מאיר לו כל כך כפי שרצה, בכדי שלא תהיה לו ברירה אלא להיכנס לעבודת השמחה בנקודותיו הטובות, [ובכך לחזור אל כבוד ה', כי רק כך יוכל לשמוח עם הנקודות טובות], הפלא הגדול הוא שבשעה שמקבלים את המתנה הזאת במקום להודות עוד מתמלאים תרעומת: "למה לא הולך לי?".  בל נזלזל במתנה נפלאה זו…]

הדרך להתרפא היא "על ידי שמלמד זכות על הרשע", מתחילים לדון את עצמו לכף זכות ולחפש נקודות טובות, וזאת על ידי שנכנסים לכף זכות ורואים את הנהגת השי"ת שכולה טוב וחסד, "ויכול לידע ולהבין כי ה' הצדיק".

ואת הכח לראיה כזאת מקבלים על ידי "שרואים למרחוק", מתנערים מההרגל להיות שקוע רק בכבודי ובעצמי אלא רואים למרחוק, עד היכן כל פעולה קטנה שלי מעוררת ומזעזעת בעולמות עליונים עד אין קץ ותכלית.

ואז  "על ידי הצדקות של ה' שרואה, נתפשט הלב מעקמימותו ונתישר"  וזוכה להיכנס לאמונה ולתפלה לחזות בנועם ה' ולהתענג באהבתו.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *