333333

התוכחה הראויה

העולם נראה כפי שהוא נראה, נורא ואיום, ככל המפורט במסר של אהרל'ה, אב תשע"א, ואין צורך לכפול הדברים, אפשר אף להוסיף עוד כהנה וכהנה, אין ספק בדבר, ואין מי שמנסה להכחיש את הדבר, לא צריך להיות 'אוטיסט' רח"ל בשביל לראות ולומר 'גלויים' אלו.

המסקנא היא (אני מבקש רק לקרא ולא לומר בפה, כדי לא לעורר את זה חלילה, ובכל מקרה הכוונה היא רק להמתיק, והוא רחום יכפר): הקב"ה כועס, הקב"ה מצטער, הוא מכה מכאן ומכה משם, מחכה ש'נקלוט' כבר, ו'נפסיק להיות טפשים' ו'גסי רוח', ו'נחזור להיות עם ישראל של פעם', וכו' וכו', והולך להיות מה שהולך להיות, (ע"ז אני בשום אופן לא חוזר אפילו בכתב), פחד פחדים.

ובכן, זה המציאות. יישר כוח! מה הפיתרון? אני מתכוון: אדם יחיד שקורא את זה, מה המסקנא שלו? האם הוא יכול לתקן את העולם? במקרה הטוב הוא יכול לתקן את עצמו, אבל מדברים כאן על סמינרים, וישיבות, ועל דברים מקולקלים מאד. ואלו ששייכים לזה, בטח לא קוראים כאלו דפים. ובכלל כל עניין של ממסד, תלוי באלף ומליון גורמים, ובשורה תחתונה, לא באמת ניתן לשינוי (בהשתדלות אנושית כמובן), אז מה ה'מסר'??? איזה מסר כביכול, הקב"ה מסר לנו בזה? שנדע שאנו לא בסדר? שנדע שהוא כועס עלינו? שנדע שהולך להיות מה שהולך להיות? מה נעשה עם הידיעות הללו??? סתם, הוא רוצה 'לנקום' חלילה? להביע שנאה? העיקר לתת לנו על הראש?!

אתה מבין מה הולך כאן?! הוא מספר עובדות שכל אחד יודע, 'גילה את אמריקה', 'פירש' את זה באופן מאד מדכא ומייאש ('השי"ת כועס', 'לא עוזר מה שמדברים אתכם' וכו'), 'ניבא' מה שניבא לגבי העתיד, (דברים כלל לא מעודדים בלשון המעטה), ובשורה תחתונה, לא 'גילה' את אזנינו, ולא 'מסר' בידנו, מה עלינו לעשות!!! לקפוץ מהגג?? הרי זה מה שלדבריו ממילא יהיה בסוף, (כי לתקן הרי אי אפשר, למי שלא מרמה את עצמו, ואם לא יעשו שינוי, יהיה מה שיהיה, ואף אחד [מלבד היהודים האמיתיים – מי הם, למען השם?] לא יינצל) אז למה לחכות?! אני מקוה שאני נשמע מספיק חריף, זהו בור בלי תחתית, אין כאן שום 'מסר', יש כאן 'מַסוֹר', והרבה 'מחסור'.

בא ננסה להבין: בשביל מה צריך צדיקים שיוכיחו אותנו, ושיסבירו לנו מה לעשות? בשביל מה צריך "ליקוטי מוהר"ן" כזה עמוק (360 מושגים שונים של קבלה בתורה אחת!!!)? בשביל מה ובשביל מי זה חסר?? וכי יש בעיה להוציא 20 כרכים עבי כרס של 'מסרים'?! אפשר לכתוב ולפרט באריכות רבה את כל הקלקולים וכל החסרונות של הדור, 'לגלות' את הפרצוף האמיתי שלו, להטיח את כל החסרונות של העולם החרדי, עולם הישיבות, ומוסדות החינוך, ולצעוק בכל הכוח: שזה לא צורה, זה לא אמת, זה לא תורה, זה לא יהדות, זה לא חיים, זה שקר, זה מיאוס, וכו' וכו' (אני מעדיף עדיין לשמור על לשון נקיה, אני לא 'אוטיסט' ב"ה), להסביר בטוב טעם, כמה השי"ת 'מאוכזב' מאיתנו, לחזור על הפסוקים של סוף פרשת בראשית (ויתעצב אל לבו וגו'), ו'להבטיח' על העתיד השחור, בצורה מפורטת ואכזרית (לא רק בהפרחות סתמיות של 'מי יודע מה הולך להיות'), וכך להחזיר את כולם בתשובה, לא כך? אפילו ספרי מוסר כבר לא צריך.

שים לב! כשרשב"י יצא מהמערה לאחר י"ב שנה(!!) הוא לא היה 'אוטיסט' כמובן (ואולי אסור אפי' לכתוב כך), הוא היה רבי שמעון בר יוחאי!!! עם רבי אלעזר בנו! מספיק חשוב? ובכן, הם החלו לראות את העולם במבט כזה, (הם לא פרסמו את זה בעלונים, פשוט, הכל נשרף מיד!), אמרו להם מן השמים: להחריב את העולם באתם? חזרו למערתכם! ואליהו הנביא כשאמר "כי הפרו בריתך" נסתלק מנבואתו!! וכן ישעיה הנביא כשאמר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב", נענש על כך!! אין לנו שמץ השגה בכל זה, אך היוצא מזה ברור, כי אין חפץ ה' בדיבורים שכאלו. לדיבורים כאלו יש ממונים, הם מוכרים לנו בשמות לא נעימים, והם עושים את העבודה מספיק טוב, יותר מידי טוב, אין סיבה שנעזור להם.

בא נבדוק את ה'טענות', אך לא, לא במבט חיצוני ושטחי (קליפת אדום – האדום האדום הזה, בלעם, בלק וכו'), אלא במבט קצת יותר פנימי:

המציאות הנוראה של הדור, עם כל הפרטים. הכל אמת! התיאור נכון ומדויק!! אך, האם הדור אשם??? איפה נעלם המושג "יצר הרע"?! ואתה יודע איזה יצר הרע? יצר הרע של שער החמישים!!! יצר שהמלאכים לא יכולים לעמוד בו, ייצר שאמוראים רעדו ממנו, ייצר שצדיקים מלפני מאתיים שנה, הסתכלו עליו, ולא ידעו את נפשם מדאגה, איך עם ישראל יחזיק מעמד, זה היצר!!! (שמו הפרטי הוא 'עמלק' ימ"ש, שהשי"ת בכבודו ובעצמו צריך להלחם בו…). לדבר בגנות הדור, הוא כמו לדבר בגנות מנשה המלך שהשתחווה לעבודה זרה. אתה בטח זוכר מה הוא ענה (אם היה לך את אותו ייצר, היית מקפל גלימתך ורץ לע"ז!!!), זה התשובה, לכן כך נראה הדור!

זה שהאוטיסטים אין להם ייצר הרע, וזה שהמתקשרים שלהם, והמזדהים עמם, הצליחו קצת להשתחרר ממנו, זה רק סיבה להודות להשי"ת מעומק הלב, ולבקש הלאה בדמעות על עצמם ועל עם ישראל, אך בשום אופן לא בשביל לזלזל ולשפוט ולבא בתביעה למאן דהו, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ומספיק לנו לראות את עצמנו, באותם שטחים או זמנים שהוא 'תפס אותנו בשיניים', להזכר איך 'פרפרנו' ו'זבנו דם', ולא להעיז יותר לפתוח את הפה, 'כי הוא ידע ייצרנו', הוא ולא אחר.

דור של לב האבן??? נכון מאד. אך, מי ייצר את האבן הזו? האם אנו בבחירתנו, או שמא השי"ת האציל וברא ייצר ועשה דור כזה, עם לב אבן כזה? האין ההסתכלות השטחית הזאת על הדור גובלת בכפירה חלילה, האין מנהיג לבירה?   לב האבן?! – לך לאומן שעשאני!!!

השי"ת כועס??? השי"ת מצטער (מהדור)??? אליהו הנביא גילה לנו דברים אחרים: "הקב"ה שמח בחלקו", שמענו? הוא שמח!!! לא כועס, לא מצטער, לא מאוכזב, ולא תובע, – שמח! שמח על המעט טוב ש'כן' יש, שמח על שעדיין בכלל שומרים תורה ומצוות, שבת, כשרות, וכו', שמח על שיש מי שעדיין זוכר אותו בדור שכזה, ואולי מסיבות אחרות, אך בשורה תחתונה, הוא שמח!!! (בודאי שכל פגם וכל מכשול, הוא צער כביכול, גם כל צער 'גשמי' של יהודי הוא צער השכינה, אך לא צער מ'הדור', וביתר דיוק, הוא לא מצטער בגללינו, הוא מצטער בצערינו – שמים וארץ!).

הולך להיות וכו'??? הצדיקים גילו לנו אחרת, כל חבלי משיח בטלו (הרה"ק ר' אלימלך זיע"א)! מלחמת גוג ומגוג בטלה (הרה"ק מוהר"ן זיע"א)! משיח יבא מתוך רחמים וחסדים (הרה"ק מלובלין זיע"א)! וכולם יזכו לגאולה (החפץ חיים זיע"א)! וכו' וכו', עולם הפוך ראיתי. מה עם כל הצרות שהיו עד עכשיו? אין אתנו יודע עד מה, כבשי דרחמנא. אך אין זה מזיז מאומה מהאמת שבדברי הצדיקים. מה דעתך על הצעה כזו: מה שהיה עד עכשיו, הוא אולי היה – לא "כפי" שאמרו האוטיסטים וכדו', אלא "מפני" שהם אמרו, כלומר, לא כפי שהם 'אמרו', אלא כפי שהם 'יצרו', ר"ל.

מה כן האמת? איך מוכיחים? בא נמחיש זאת. אם ראית ברחוב אדם פצוע וחבול, לאחר שספג כמה נשיכות הגונות מכלב, וכמה מכות חמורות מישמעאלי שפל, האם שייך להסתכל עליו בבוז, ולומר לו: "תראה כמה אתה מלוכלך, כולך פצוע וזב דם, ובטח אביך לא ירצה אפי' להסתכל עליך!" הייתכן כך לדבר??? הלא זה אכזריות ממש!

תגש אליו, תלטף אותו, תרגיע אותו, תושיט לו כתף תומכת, אהבה ורחמנות בלי גבול, לאחמ"כ תעזור לו לקנח את הדם, לנקות את הלכלוך, ולראות איך להשלים את מה שנחסר, ולתקן את שהתקלקל, ואף לסייע בעדו לחזור הביתה בצורה מכובדת ונאותה.

רביה"ק גילה לנו (בתורה ח' תניינא), שיש תוכחה שאינה ראויה. תוכחה זו, לא רק שאינה מועילה, אדרבה, היא מעוררת את הריח הרע, ומחלישה את הנשמה של מקבל התוכחה, וכל התלויים בו. אלו הם הסממנים המדויקים של ה'מסרים' הללו.

התוכחה הראויה, היא זאת שמעוררת את הריח הטוב, שנעים לשמוע אותה, שהיא מחזקת את נשמת השומע והתלויים בו, וגורמת לו רצון להיות טוב, חשק להשתנות. לא כל אחד מתאים לתפקיד זה, וכפי שכבר אמר רבי עקיבא בדור התנאים "תמהני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח", על אחת כמה וכמה וכמה (וכו' אין לי כח לפרט) בדורנו. אז יש מי שקיבל תפקיד זה, אלו הם הצדיקים.

בתורה כ"ב, מבואר באריכות שיש חותם בתוך חותם, הראשון הוא ה"רגלין" היינו מוכיחי הדור, הצדיקים, שהם נקראים "לימודי ה'" (שנותנים עצות כביכול להשי"ת! אתה תופס מה התְּנאים להיות מוכיח?), והם יודעים איך להקטין העבירה לפני השי"ת, ללמד זכות, ולעורר רחמים, ואיך לומר זאת לעם ישראל באופן שיתקבל.

החותם השני הוא הידיים, אלו הם מקבלי תוכחה, (כלומר אנחנו), והידיים הללו הם בחינת 'אמונה', כלומר אמונה בעצמינו (כפי שאמר רביה"ק למוהרנ"ת, שזה נכלל בכלל האמונה בהשי"ת), אמונה שהשי"ת אוהב אותנו, יש לו נח"ר מאתנו, יש לנו תקווה, יש לנו תיקון וכו' וכו', ואמונה זו מקבלים מהז' רועים, (מכאן שלא מדובר בפשטות האמונה, זה יש לכל אחד, למה צריך שבעה רועים), ולזכות לזה צריך עזות דקדושה, וזה זוכים ע"י קולות דקדושה, כלומר (לא להטיח בפני השני אלא) קול אנחה, קול זעקה (תפילה), קול שופר (לא של שק ואפר, אלא) הרם כשופר קולך (הדיבורים של הצדיקים), וזה זוכים ע"י שמחה, עיי"ש כל זה באריכות. אתה תופס את המהלך ההפוך?! הפוך בתכלית!!! שמחה, אמונה, קולות דקדושה, עזות דקדושה, שבעה רועים, לימודי ה', ריח טוב כו', עולם חדש!

ובקיצור, בשביל להוכיח: צריך שבעה רועים, צריך "לימודי ה'", צריך עוד שנה במערה (לצאת ולומר "ראה כמה חביבין מצוות על ישראל), צריך חותם, וחותם בתוך חותם, וצריך "ליקוטי מוהר"ן" כזה עמוק ורחב ועצום ונשגב, אתה מבין?! לא 'מסרים', ולא עלונים, יש כאן עבודה שלימה, עולם שלם של 'כלי עבודה', זה לא מיועד בשום אופן ל'חאפרים', אלו לא מועילים כלום, רק להיפך.

בשביל לדבר לבני אדם, לעוררם משנתם, לתת להם רצון לתקן, וחשק לצאת ממצבם, וכמובן – להגיש להם כלים מעשיים, צריך צדיקים מופלגים, כאלו שיודעים לגלות למרוחקים ביותר, לשוכני עפר, שהשי"ת על ידם, עמם ואצלם, להכניס בלבם, שמלא כל הארץ כבודו, לבאר להם איך ממקומם דיקא יכולים הם להגיע לדברים הגדולים ביותר [מאמר סתום (תו' י"ב תנינא), דעת שבתוך ההסתרה (תו' נ"ו), כבוד שמים הגדול ביותר (תורה י')], להודיע להם, שהשי"ת אוהב את ישראל יותר משאוהב את המשפט, ושהוא נמצא בכל מקום ובכל מצב, בכל זמן ועם כל אחד, וכו' וכו'.

עם ישראל צמא עד יובש לשמוע: מדוע כך נראה דורנו?! מה תפקידם ותכליתם של הנסיונות הללו, מדוע עובר עלינו מה שעובר, מה תפקידנו בזה, ואיך נצליח ליישמו?! לשמוע מה גודל חשיבותו של הדור ושל כל אחד, וכמה נחשב כל אנחה, וכל תנועה, כל רצון, וכל תפילה, ובעיקר – כיצד הצדיקים ממתיקים הכל, מכפרים על כל העבר, ומבטיחים תקוה להבא, וכיצד הם בונים עם מעשינו שלנו (כן, שלנו!) את קומת השכינה, ושאנו, הנשמות הקטנטנות והחלושות, נביא את המשיח.

כך ממגרים את עגל הזהב! כך מעדנים את גסות הרוח! כך מכניסים את השי"ת לישיבות ולסמינרים! כך נשמור על הדור הצעיר והמבוגר בקדושה! כך לא יהיו רציחות ולא בחינות של רציחה ח"ו! כך מביאים צניעות! וכך מורידים פאות נכריות! כך ורק כך, נצליח להתרחק מדרכי הגויים, וממשלת הערב רב.

כך נכניס תורה, כך נכניס קדושה, כך נכניס חיבור להשי"ת, כך נכניס רצונות טובים ואמתיים, וכך נפתח את לב האבן, ונמיר אותו בלב בשר!!!

בא נדבר במילים נעימות, מילים של רבינו, מילים של ברסלב:

נכון, הדור נראה נורא ואיום, קשה להסתכל לו בפנים, ממש לא 'משלנו', הוא חולה, חולה אנוש, אתה יודע איך קוראים לזה? קוראים לזה "מחלת הגלות"! הוא כבר בגלות כמעט אלפיים שנה, עבר מה שעבר, שכח מה זה טוב, מה זה חיים, מה זה תורה, ומה זה השי"ת, פלא שהוא כך נראה?!

צריך לזה רופא, לא סתם רופא, פרופסור מומחה מאד. ויש כזה רופא, קוראים לו משה רבינו! ולאחר שהופיע בדמות רשב"י והמשיך מה שהמשיך, הופיע בדמות האר"י הק', והמשיך לעולם מה שהמשיך, התגלה בדמות הבעש"ט הק', והמשיך מה שהמשיך, הופיע בפעם האחרונה, עם ה'נחמה' לדור אחרון, ושמו רבינו נחמן בן פיגא זיע"א, הוא הרופא! "כי מרחמם ינהגם" אומר הפסוק, מי שיודע מה גודל הרחמנות על יהודי שנושא עליו את המשא הכבד ביותר ששייך בעולם – משא העוונות, ויודע כמה עם ישראל לא שייך למושג של 'חטא', כמה הם לא חפצים בו וכמה הם בעצם מתעבים אותו, הוא ינהגם (תו' ז' תנינא), הוא יעזור להם, הוא יעורר אותם, והוא יחזק אותם. הוא יוליך אותם נכון, הוא ירפא אותם, והוא יתקן אותם.

תיקח אותו לכל יהודי, שישמע ממנו, איך שהוא, ממש ממש הוא, נקרא 'בני בכורי ישראל', שישמע שהשי"ת מתפאר בו, אפי' אם הוא נראה כמו שהוא נראה, שישמע כמה שווה כל תנועה שלו (לא רק של 'היהודים האמתיים'), וכל העתקה שלו מחול לקודש, כמה כבוד שמים הוא בדוקא יכול להביא, כמה הוא נצרך לעולם ולעם ישראל, וכמה ואיך, למרות נסיונותיו ונפילותיו וכל מה שעבר עליו, בעצם הוא נשאר כולו טוב, עם נשמה שכולה טהורה, וכלל לא אפסה תקוה.

תן לו לשמוע שיש לו מוצא, לא קשה בכלל, רק להוריד את הלבושים הלא נקיים, והוא יגיע לאיפה שצריך, שישמע ג"כ שיש לו על מי לסמוך, ומה שהוא לא יצליח, יש מי שישלים עבורו, יש מי שלקח ערבות עבורו, ולא ינוח ולא ישקוט עד שיביאו על תיקונו.

תלַמֵד אותו לדבר להשי"ת, להרגיש אִתו כאבא אוהב ומרחם, (ולא כמי שמחפש לתפוס אותו), להתרפק עליו, להניח עליו את הראש, ולקבל כתף תומכת, להתייפח בבכי משחרר על כל מה שעולל לו היצר, לקבל יד מלווה, ושומר צמוד, כוחות נפש כנגד כל נסיונות העולם, לחיות חיים של אהבה להשי"ת, ולהרגיש בתמידות את אהבת השי"ת אליו.

אתה חושב שאח"כ יהיה מקום לסיפורים הנוראים שֶקָרו? אתה חושב שתצטרך לשכנע על צניעות? להתריע על הפאות? להלחם על האינטרנט והפלאפונים? מי צריך את כל הלכלוך הזה, כשיש כזה טוב, כזה נעימות, כזה מתיקות, כזה אוצר של יראת שמיים לחיים?

מסקנת הדברים: צריך להתקרב לצדיקים, להקשיב להם, ולשמוע מהם ורק מהם, איך השי"ת מסתכל על הדור, וממילא, להתחיל להסתכל נכון על עצמינו, על זולתנו, ועל העולם, על הכלל וכל הפרט, הכל טוב, הכל נפלא, מי שרע – זה רק היצר, לא אנחנו, אנחנו נפגעי טרור של עמלק, זה הכל. כן, שלא נטעה, גם הרוצחים, גם הם מסכנים, נפגעי המלחמה, הם מסכנים, לא ידעו מהרופא, צריך לרחם עליהם, ולהתפלל בעדם!  זאת ההסתכלות של התורה, כפי שהצדיקים מגלים לנו.

אין זה אומר שלא צריך להלחם, אין הכוונה להתעלם מהמציאות, ולשתוק להרע שמשתולל בצורה מחרידה, צריך וצריך להלחם! ובכל הכח!!! אך לדעת, שאנו נלחמים כנגד היצר, כנגד הס"א, כנגד עמלק!!! לא חלילה כנגד נשמה יהודית, תהיה מי שתהיה. וזה אומר, שהכלים הם שונים.

זהו מלחמה של ממלכת הקדושה כנגד ההיפך, מלחמה לא פשוטה, לא יוצאים לזה לבד, דבר ראשון, הולכים לראש הלוחמים, הלא הוא השי"ת בעצמו, צועקים אליו, בוכים לפניו, ומבקשים בתחנונים את עזרתו, ואת עצתו, לאחמ"כ הולכים לצדיקים לשמוע מהם הדרכה ולקבל מהם את הכלים, אח"כ יוצאים לשטח, ומנסים למצוא בכל נשמה יהודית את הטוב שבו, את החלק האלוקי שבו, החלק שזועק עד כלות הנפש – "רצוננו לעשות רצונך!", ואז – להתקרב אליו, להושיט לו יד, ולעזור לו להיחלץ מבין כיסויו הרבים שמכסים עליו, לקלפם מעליו, ולהשליכם לאשפה, כך מצילים נשמות יהודיות, כך ממגרים את הרע עם על פרטיו וסוגיו, כך ורק כך, אין דרך אחרת.

מלחמה מסוג אחר, מכניס אותנו עצמינו בבוץ, גורם לנו לחשוב מה'לא טוב', להיות שקוע בזה, וממילא חלילה להיות שם (כמאמר הבעש"ט זיע"א – במקום מחשבתו של האדם, שם הוא נמצא), זה גורם לנו חלילה לשנאה כלפי יהודים, ולהרגשה קשה של 'עולם לא טוב', וממילא כמובן זה לא מועיל, בודאי לא א' חלקי מליון מהתועלת באופן הראשון.

ישמע חכם ויוסיף לקח, ונבון תחבולות יקנה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *