1123

המפתח אל סוד החיים

החיים הם מסע חיפושים, כל אדם ומשאת חיפושיו. מגששים בכל פינה, ופוגשים בדלת חתומה. והמפתח מונח דווקא בכיס האישי
המכונה המרשימה התנשאה במלוא הדרה במרכז אולם בית החרושת. על פי התיאורים היא מגלמת את אחד מפלאי העולם. מכשיר אחד המסוגל למלא את מקומם של עשרות עובדים. למנוע תקלות ולשפר באופן יוצא דופן ביצועים. פלאי פלאים!
הבעלים הנרגש, ניגש בדחילו אל הפלא החדש, סוקר את הכלי ולא חדל מקריאות התפעלות. חוברת ההפעלה המצורפת מעצימה את הציפיות, רשימת הפעולות אותן מסוגלת המכונה החדשנית לבצע מצדיקה בהחלט את סכום העתק שהושקע ברכישתה.
התרגשות באוויר, ניסיון בכורה להצגת ביצועי המכונה. המפעיל מגשש אחר כפתור ההפעלה. לוחץ פה ושם, מחבר ומנתק – מאומה. הצעות עולות מכל עבר, ידיים ממשמשות מכל כיוון – אפס. בתחתית חוברת ההפעלה נתקלות לפתע העיניים בשורה אחת מודגשת. 'ההפעלה בעזרת מפתח מיוחד, מצורף לחבילה'.
– 'אוי לי' נזעק בעל הבית 'אולי זו גרוטאת המתכת הקטנה שנראתה כמו סיכה מיותרת והושלכה לאשפה…!!'.
***
בעולם הזה כולם מחפשים, מגששים ומפשפשים בכל מקום ופינה נידחת. החיפוש בלתי נדלה, פעמים נלהב, לפעמים נואש, כפוי או בהול. האדם מחפש אחר אוצר נעלם, הדבר שיביא אל חייו משמעות ועניין. האחד מחפש שמחה, האחר הצלחה, ברכה, או בתיבה אחת, חיים.
החיים הטובים כאילו הוטמנו אחרי דלת חתומה בבריח. הנפשות מגששות, מבקשות את דרכן אל האור, פעם פה פעם שם. לכל גיל שטחי חיפוש משלו, לכל תקופה צורת חיפוש מיוחד לה. לפעמים חש המחפש את תקוות חייו מסתתרת מאחורי משרה רמה, תעודת הוקרה ואות הצטיינות. לפעמים מעוררת את חושיו סביבה חמה, חברים וחברותא. לפעמים החלום לובש צורה אחרת, כך או כך זקוק האיש למפתח, כזה שיפתח את הדלת וינחיל לו את החיים בעצמם.
ובעצם, בסערת החיפוש הגישוש והתהייה, נשכחה לו האפשרות הפשוטה בתכלית, שהמפתח בכבודו ובעצמו, מצוי כעת ממש ברשותנו. בעצם הווייתנו.
לשמור על קשר
ראשון המחפשים, הוא גם ראשון המוצאים. אברהם אבינו ע"ה חיפש וביקש את סוד החיים ואת מחוללם, אדון כל הארץ בורא עולם. השי"ת ברוב רחמיו נגלה עליו ואף העניק לו את המפתח ללשד החיים, הברית. אברהם אבינו ראשון למאמינים ולנימולים. הוא שגילה ראשון את סוד הקיום, אות ברית בין האדם לבוראו.
ברחמיו העצומים והבלתי נתפשים חקק השי"ת באבינו אברהם ובצאצאיו אחריו אות ברית. קשר עולם בל יינתק, ההתקשרות המפליאה הזו בין שמי שמיים לגוש עפר קרוץ חומר, היא המתנה היקרה ביותר שיכול נברא לקבל מבוראו – קשר. ובערוץ הזה שופעים ופועמים החיים במלוא עוזם. הקשר הזה מכיל את כל הטוב שבעולם, ההצלחה, העלייה, השמחה. הכל.
וכמו כל דבר רגיש ובעל חשיבות חיונית, גם הקשר הטמיר, הנעלה והנשגב שנושא כל יהודי בהווייתו ובגופו, דורש שמירה מעולה. חותם בתוך חותם. המפתח העדין אל דלת החיים, אם לא מגינים עליו, עלול בהבזק מחשבה להישחק ולהיאבד. לא פלא שאנשים רבים כל כך מנסים שוב ושוב לפרוץ את דלתות החיים, להגיע אל האוצר הטמון, למצוא את נתיב ההצלחה בתורה, דרך הכוונה הנקייה בתפילה, טהרת המידות ושמחת החיים, ואינם מצליחים. המפתחות אינם מתאימים והשערים עודם נעולים. על מנת להצליח יש למצוא את המפתח לדלתות ההצלחה. וקודם לכן יש לבדוק, אפשר אולי הוא בידי ממש, וכדאי מאוד שאשמור עליו.
מפתח הברית מצוי בידי המחשבה. המח, כשהוא שמור במבצר מעולה, אף כח בעולם לא יכול לעמוד בדרכו למנוע ממנו להתקשר בבוראו. להצליח, לצעוד קדימה, להעפיל ולרומם את כל המציאות יחד עימו. הסיבה היחידה לכל ההחמצות וההפסדים נעוצה בשומרי הסף. אם כל רעיון פורח, שטות הבל ורעות רוח, יכולים לחדור בכל עת אל מבצרי המחשבה, איך נוכל במקום פרוץ שכזה לנצור מפתח כה עדין ויקר. במוח שמור מצוי מפתח החיים.
קדושה – בהישג ידך!
משום מה נחשבת שמירת המחשבה והקדושה כדבר הנתון היכן-שהו ברומו של עולם. כביכול היתה ההתקדשות עניין ליחידי סגולה, לאנשים שד' אמותיהם מצטנפות בבתי מדרש חתומים. לא למי שבא במגע עם העולם ואנשיו. זו כמובן טעות, טעות מוחלטת. הסיבה לכך שהנושא נחשב רחוק ונשגב הוא חוסר הבנה בסיסי. איננו משערים את היקף הנושאים שברית הקדושה מסוגלת להשפיע עליהם. אילו ידענו כמה דלתות של הצלחה רוחנית וגשמית פותח אותו מפתח, אין ספק שהשמירה עליו היתה קלה ופשוטה בתכלית.
בפרשת השבוע מספרת התורה הקדושה, איך ברגע שנחתם אברהם אבינו בברית קודש הופיעה וזרחה עליו שמש ההצלחה בכל גווניה. רק נימול ומיד "וירא אליו השם" התגלות עצומה של 'פנים בפנים', השי"ת נראה אליו, משוחח עימו. מלאכי רום מופיעים באוהלו, מרפאים, מבטיחים על לידת יצחק – ממנו יצאו דורות עולם זרע קודש. גם הרשעה כולה עוברת מהעולם בין רגע, סדום הרשעה נהפכת ולוט מוצל בדרך פלאית. וכל זאת תיכף ומיד למצוות המילה.
מפתח הברית מצוי בידינו, השמירה עליו איננה קשה, נדרשת רק עקשנות והמתנה. אברהם אבינו בילה שנים בחיפוש עיקש, הוא ישב "בפתח האוהל" המתין והמתין על פתחי הקדושה, דפק על השער, וכשלא נענה, המשיך לשבת שם. גם מבחוץ, גם כשהשער מוגף וחתום. וגם כשממעל קופחת בעוז שמש "כחום היום" – בתבערת היצר, מתוך כל מצב ומציאות הוא לימד אותנו – צאצאיו, איך ממתינים ושומרים על פתחי הקדושה.
אם נזכור תמיד את מפתח ההצלחה שירשנו מאבותינו, השמירה עליו תהיה פשוטה יותר. הברית תרומם אותנו לגן עדן של הצלחה, קדושה וחיבור נצחי לטוב ולשלמות.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *