BM8117727

הכתרת המלך

הנה הבורא ית"ש שהוא לבדו הוא ואין בלתו, עלה ברצונו לברוא אדם, נשמה בתוך גוף השפל והגשמי, בתוך עולם נמוך עב ומגושם, ומשם יעלה נחת ותענוג גדול להש"י. ובשביל זה האציל וברא ויצר ועשה עולמות נוראים עד אין קץ ושיעור, בהשתלשלות וצמצומים רבים עד אין מספר, מקום פנוי ושבירת הכלים וכו', אצילות בריאה וכו', מלאכים ושרפים וכו' עד העשייה השפל הזה, שמחמת הכלים השבורים נעשה יישות המעורב טוב ורע, ומסתיר על מציאות אמיתת האמונה שבאמת השי"ת נמצא בכל ואין עוד מלבדו. ובארץ הזאת שלח את האדם הכלול מכל העולמות אבי"ע והמלאכים וכו', שיתחזק להאמין בהשי"ת בתוך ההסתרה ויברר את הניצוצין והחלקים המעורבים טו"ר, ועי"ז יגלה ויגדיל כבוד שמו ית'.
ובאמת יסוד מאמר זה הוא לבאר קושית העולם מפני מה אין נותנים לאדם פרנסתו תיכף מן השמים מיד כשמבקש, וצריך לסיבות רבות וכו'. ומבארו רביה"ק בשורשו בביאור עמוק מאוד, משום שצריך להמתין לראות המלך כשהוא ביפיו ובגדלותו וכו' שזהו ע"י בחי' אמרי שפר שנעשים מבירורי עוה"ז וכו', ושעיקר המלכות ע"י ענוה, ושעי"ז זוכים לראות את עטרת המלך ביום חתונתו וכו', ויש להבין בס"ד כיצד דבר זה שייך ממש לכל אחד ואחד.
כי הנה קושיה זו אינה רק על עניין הפרנסה, אלא סובבת הולכת על כל קשיי עוה"ז וטירדותיו, ובפרט להמחפשים וחפצים בקרבת האמת אשר אין למנות הרפתקי דעדו עלייהו בסיבות שונות כל אחד לפי ענינו הוא, מה עניין יש בזה, ומדוע כך הוא סדר הבריאה שילך לאדם שלא כסדר, ומה טעם יש בו?.
כי באמת שורש ההסתרה בזה העולם הוא מנפילת שכינת עוזנו, בסוד מעוט הירח, ומאנין תבירין וכו', ובחר השי"ת בבניו אהוביו, עם קרובו, להקים המלכות מנפילתה, לסעדה ולהשיב את נפשה בשבעה משיבי טעם, להאירה בתוספת הארה, לברר כל אחד הניצוצין השייכים לו לפי שורש נשמתו, להמליך עליו את השי"ת בכל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו, ולמצוא את השכל בכל דבר, ובאמת עיקר הבירור שצריך האדם, הוא בנפשו, היינו להאמין באמונה שלימה שכל העובר עליו הכל הוא מאיתו ית', ועל אף שהוא שלא כסדר, באמת יש בזה סוד גדול וכו' בסוד חוה וכו' וכמבואר בדבה"ק (ליקו"א סי' פ"ב), ובוודאי כל מה שבא אצלו יש בזה שליחות עבורו לתקנו, וכו', ונכנע לפני יתברך בבושה ובענווה, וגם בהיותו טרוד מאוד בתוך העולם ובתוך קשייו העוברים עליו, מאיר בו זכרון השכחה וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם, וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ, וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה (ליקו"ת סי' י"ב), דווקא אז, ע"י שהמתין ולא נפל ממעמדו, עי"ז זוכה לראות את המלך כשהוא בגדלותו, ובאמת להקים את השכינה הק' וכמבואר בדבה"ק (ליקו"א סי' ס"ב): וּכְשֶׁהָאֱמוּנָה כָּל כָּךְ בִּשְׁלֵמוּת… כִּי נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ… אֲזַי, הָאֱמוּנָה הִיא מַמְלֶצֶת עַל הָרְחוֹקִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם בְּצֵל כְּנָפָיו. ומעטר את השי"ת בכתר מלכות באופן נורא ונפלא, כדוגמת יום גינוסיא דמלכא שמכתירים את המלך בהדר וכבוד שאין לשער וכולם בוכים ושמחים ומתרגשים, כן הוא ממש בזה האדם שהתגבר ובתוך שכחת העולם, הגביר את הזיכרון הנורא לידע ולהודיע, כי איהו ית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה.
ואזי זוכה האדם להרגיש מתיקות ותענוג כזה, ואשר תחת שהרגיש מרירות וקושי בצל קושיותיו וספיקותיו הנה זוכה להתענג על האילן הקדוש, אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכולא ביה, וממש רודף אחריו יתברך לעשות לפניו עבודתו, וגם כשיש שהוא לא כסדר אצלו, מ"מ הוא נכנע בענווה ובושה לרצונו יתברך ואזי זוכה לחיים מתוקים ושמחים בצל זיו שכינתו ית': "כי הענג המופלא שיש שם אצל אותו האילן אין לשער. כי יש שם כל העופות וכל החיות, ושם אין שום הזק משום חיה. וכל החיות וכו' מעורבים שם, וכולם משחקים שם, ובודאי הוא תענוג מופלג מאד להיות שם אצל אותו האילן" (סיפו"מ י"ג). יזכנו השי"ת לזה, אמן.

2 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *