KissingTheTorah

הכנה לשבועות

בחג הפסח התגלה אלינו אבינו מלכנו, וקראנו 'בני בכורי ישראל', ושידד את כל מערכות הטבע בשבילנו, ובזאת התוודע לנו שיש לנו אבא האוהב אותנו ורוצה בנו מאד, ועתה בחג השבועות יורד אלינו אבינו אוהבינו, ונותן לנו את תורתו, אשר בה מתגלה מה רצונו מאיתנו בשליחותנו לעולם הזה.

ויש להבין מפני מה זקוקים אנו לקבל את התורה שוב ושוב בכל שנה מחדש, הלא כבר קיבלנו פעם אחת את התורה בהר סיני, ובה מבואר כל המוטל עלינו לעשות, ואם כן מה יתחדש לנו בשנה זו יותר?

כשנבין את התשובה לשאלה זו, נוכל לדעת מהי עבודתנו בחג הקדוש הבא עלינו לטובה.

"אַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה קִבֵּל הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וּמְסָרָהּ לָנוּ. אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אָנוּ צְרִיכִין לְצַמְצֵם הָאוֹר כִּבְיָכוֹל כָּל אָדָם לְפִי בְּחִינָתוֹ. כִּי אוֹרוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ מֵרוּם כָּל דַּרְגִּין, אַךְ כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה קְטַנָּה וּנְמוּכָה יוֹתֵר, צְרִיכִין שָׁם צִמְצוּמִים רַבִּים יוֹתֵר. וְכָל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל כְּפִי הָאוֹר שֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם, כֵּן צָרִיךְ לְצַמְצֵם וְלַעֲשוֹת מִדּוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה". (ליקוטי הלכות יו"ד הלכות נדרים ה"ג)

אע"פ שהשי"ת מצידו נותן לנו את התורה, בכל זאת צריכים אנו מצידינו "לקבל" את התורה, לקבל אותה במקומנו, כמו שנבאר.

רגילים אנו להסתכל על מצוות התורה שהם רצון המלך, ועל מציאות חיינו בפועל, כשתי מציאויות נפרדות. לדוגמא: אנחנו לומדים בתורה ובהלכה על מצוות הציצית והתפילין על כל פרטיהם ודקדוקיהם, אך למעשה כאשר אנו מגיעים לקיימם בפועל בחיי היומיום, אין המצוה מתחברת לנו כדבר שהנה עכשיו בעשיית מצוה זו יש לנו את הזכות והאושר לעשות את רצון המלך.

זכורני שכשלמדנו בכולל הלכות בדיקת הריאה, ואף שלמדנו את כל פרטי ההלכות, לא התחבר הדבר אל המציאות, רק הכל היה מובן באופן מופשט ותורני, אשר באמת היה מנותק מהמציאות האמיתית. עד שהביאו אל הכולל כבש, והשוחט הראה לעיני כולם את הריאה, קרא אחד האברכים בהתפעלות כאינו מאמין: 'הנה הריאה "הקדושה" שלמדנו עליה כל כך הרבה', ורק אז התחבר לו פתאום כל מה שלמד אל המציאות האמיתית.

הניתוק בין מציאות החיים לאור התורה והמצוות הוא עד כדי כך, שלפעמים אין האדם מבין בכלל מה יש לו לשמוח עם המצוה, ונדמה לו שרק אם יעשה איזה עבודה גדולה שהיא מעבר לכוחותיו או משהו יוצא דופן שאנשים בדרך כלל לא רגילים לעשותה, אז יש במה לשמוח, אבל במצוה שכולם עושים מידי יום – לשמחה מה זו עושה? מה בסך הכל עשיתי? הרי אין שום דבר מיוחד במה שהנחתי ציצית ותפילין…

מצב זה מראה שרצון המלך בתורתו לא מקובל עליו, כי הלא המלך ציוה עליו שיעשה את המצוות האלה בפשיטות, וזה רצונו לא פחות ולא יותר, אך הוא לא מסתפק בזה, ואינו מחיה את עצמו, רק עם מה שנדמה לו שהוא גדול וקשה, זה מה שמשמח אותו.

משום כך הזהיר השי"ת כל כך קודם קבלת התורה באזהרות כפולות ומכופלות להגביל את העם לא להרוס לעלות, כי זהו טבע כל יהודי שתרי"ג מצוות התורה בפשיטות לא מספקים אותו, אלא יש לו תשוקה גדולה ל'ריבוי אור' להחמיר על עצמו לעשות מעבר ליכולותיו האמיתיות, ורק אז נדמה לו שיגיע לשמחת הנפש.

לכך בשנה זו בחג השבועות שנת תשע"ה, יש לנו להתעורר לקחת ולקבל את תורת ה', ולהכניס אותה כל אחד לתוך המציאות שלו, להבין שזהו רצונו מאיתנו, הציצית והתפילין שלי דווקא זהו ממש הציצית והתפילין הקדושות הכתובים בתורה, ומה שאני מקיים את המצוה, אני מאמין שבזה אני מקיים את רצון המלך, ומזה מתעלה נחת גדול ועצום לאבי שבשמים, וזה לבד מספיק בשבילי להחיות אותי ולשמח אותי עד אין סוף.

לפיכך שקוראים לזה 'קבלת התורה', אשר משמעותה היא שאנחנו צריכים לקבל את התורה שיהיו המצוות מקובלים עלינו, ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *