(3)

הכנה לסוכות – ארבעת המינים

ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ו:

"כי אי אפשר לעשות שום דבר כי אם על ידי החשק, ועיקר גודל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו. כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסוע לצדיק אמיתי, אזי מזמינין לו מניעה, וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר, כי על ידי המניעה שמונעין את האדם מן הדבר על ידי זה נעשה התגברות החשק מאוד.

 

כמו למשל כשמראין לאדם דבר הנחמד לו, ותיכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו אזי הוא רודף מאוד אחר האדם, ומבקש וחושק מאוד לאותו הדבר, וכמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר.

 

ועל כן ראוי לאדם לדעת, כשיש לו מניעות גדולות מאוד מאיזה דבר שבקדושה, ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות הוא נחשק גדול מאוד ודבר יקר מאוד, שמחמת זה המניעה גדולה מאוד כנ"ל, ובפרט כשרוצה לנסוע לצדיק האמת שבזה תלוי הכל אזי יש לאדם מניעות גדולות רבות מאוד, ומזה בעצמו יבין האדם גודל מעלת הנחשק" עד כאן לשונו הק'.

 

חשק דקדושה

עיקר המצווה כשהוא נעשה עם חשק ורצון:

רבינו הק' מגלה בזה חידוש נורא שראוי לכל אדם לדעת, שכשמתגבר עליו מניעות וקשיים בעבודת ה', אזי ידע שלפי עוצם הקושי יוכל לידע כמה זה הדבר שרוצה לעשות הוא יקר וגדול מאוד, וכיון שאותו הדבר כל כך חשוב ונצרך למעלה על כן מונעים אותו מאותו הדבר כדי שיתגבר לחשוק לאותו הדבר, כיון שעיקר הנחת רוח בשמיים שעולה מכל מצווה, הוא דווקא החשק והרצון והכיסופין שבלב שיש לאדם בתוך המצווה שעושה.

 

אור הצדיקים:

וזהו עיקר סיבת ההתקרבות לצדיקים, כי אצלם יש לימודים ודרכים נפלאים כיצד לעורר לאדם מין חשק וגעגועים להשי"ת.    כי ללא ההתקרבות לדרכי הצדיק אין האדם יודע לטעום הטעם האמת של עבודת השי"ת, כי אם אמנם ירבה בעשייה של עבודה, וביגיעה בתורה ותפילה ומעשים טובים וכו', אך עדיין אין זה המכוון, כי השי"ת רוצה מהאדם שהלב יהיה מלא בחשק ובתאווה להתדבק ולהרגיש קרבת אלקים, וכדי להתעורר לכך מוכרח ההתקרבות לאור דרכי הצדיקים המופלגים – הבעש"ט ותלמידיו הק', ורבינו הק' ותלמידיו, שהם גילו בעולם דרכים ועצות איך לעורר אצל האדם התעוררות החשק.

ויש להם בענין זה הרבה לימודים, הן ברצוא, לעורר את האדם שהעבודה שלו יהיה מלא בחשק וברצון, והן בשוב, כלומר לעורר את האדם בזמנים של חלישות הדעת ונפילות, בענינים שאין הולך לו כסדר כפי רצונו וכדו' או בעת שבהכרח לו להתעסק בעניני חולין שיתעורר גם אז על כל פנים לרצות ולחשוק להשי"ת.

והכלל שבכל עת וזמן צריך שהלב יהיה מלא בגעגועים וכיסופין להכלל באור האמונה הק', עד שלא יסיח דעת כרגע מהחשק והרצון, וזהו עיקר הדרך להלחם בתאוות כי כשהלב יהיה מלא בחשק דקדושה ממילא לא יצטרך לעמוד ולהלחם בנסיונות ותאוות וכו' כי כבר לא יהיה מקום בלב לגעגועים אחרים ר"ל.

איך אפשר לצוות על קיום המצווה בחשק:

וכיון שנתבאר שעיקר אור הצדיקים הוא לגלות שהעיקר במצווה הוא דווקא החשק והלב שיש במצווה, ובאמת הרי אי אפשר לספר לאחר מהו חשק וחמדה שצריך להרגיש בלב כלפי השי"ת, ואם כן איך אפשר לצוות לאדם לעשות המצוות בחשק שהרי מה יעשה כשהלב סתום ואינו מתעורר בחשק וכיסופין.

ועל כן מגלה רבינו הק' שבהכרח שיהיה לאדם מניעות, כי אם יצליח האדם לעשות המצווה בניקל ללא שום קושי ועיכוב, אזי לא ידע כלל מהו לעשות המצווה והעבודה בחשק ובכיסופין, אלא על כרחך להעמיד לו מניעות ועיכובים לכל עבודה ומצווה שרוצה לעשות, ואז אם יהיה חזק בדעתו שהוא רוצה לעשות רצון ה' שצוה אותנו לקיים אותו המצווה אזי בהכרח שמעצמו יגביר בליבו יותר ויותר החשק והכיסופין לאותו הדבר דקדושה שרוצה להוציא לפועל, עד שבזמן שיזכה להוציא לפועל את אותו העבודה כבר יעשה אותו עם לב מלא בהשתוקקות וכיסופין להשי"ת שזה החלק העקרי של המצווה שעולה לנחת רוח.

ועל כן ככל שהדבר יקר וחשוב ביותר כמו כן יהיה לו יותר מניעות וטרדות כיון שמן השמיים רוצים שאדם זה יקיים אותו המצווה עם יותר חשק וגעגועים, ורק באופן שימנעו ממנו לעת עתה המצווה, והוא יהיה חזק בדעתו שהוא מוכרח לקיים את אותו המצווה, רק כך יוכל לטעום בלב הרגשה אמיתית של חשק להשי"ת.     נמצא על פי זה שעיקר היהדות הוא להיות יהודי עם חשק ורצון להשי"ת, ועל כן כל דבר שבקדושה בא בקושי גדול.

התקרבות לצדיקים הוא דבר שכל יהדותו תלוי בזה:

אבל באמת בשעה שעובר על האדם מניעות ועיכובים, אין לו זה הדעת להבין שכל המניעה הוא בשביל שרוצים ממנו שיגביר החשק והכיסופין, ואדרבא הוא עומד כתוהה ואינו יודע מה לעשות במצב זה שמונעים ממנו עבודת ה', ואזי לא די שאינו משתדל עתה על כל פנים להתחזק ברצונות וכיסופין אלא אף מתייאש ומאבד לגמרי כל נקודת חשק ורצון לקיים אפי' את פשטות המצווה.

אלא על כרחך בשביל לקבל לימוד זה איך להגביר החשק והכיסופין בכל מצב לבל יתקרר מכל רוח סערה ומניעה שעובר עליו, צריך ההתקרבות לצדיק, כפי שהקדמנו לעיל. ועל כן דייקא כאן מזכיר רבינו הק' שעיקר המניעה הוא בענין ההתקרבות לצדיק, כי הוא דבר שכל יהדותו תולה בזה, כי כיון שעיקר קיום התורה והמצוות הוא דווקא עם חשק ורצונות וגעגועים להשי"ת, וזה אפשר לקבל רק אצל הצדיקים כי אצלם יש הלימודים איך להחזיק מעמד להתגעגע מכל מקום מכל מצב, ולא ליפול בדעתו מכל מניעה וטרדה, ועל כן מזכיר כאן רבינו לדוגמא את ענין הצדיק שהוא דבר שכל יהדותו תלוי בזה.

ד' עצות בבנין החשק דקדושה:

ונזכיר בזה ד' תורות ועצות עקריים של רבינו הק' שהם עיקר הדרכים של בנין החשק דקדושה.    כי מטבע האדם שבכל עסק או טרדה של עסקי עוה"ז הוא נופל בדעתו ומתקרר אצלו החשק ותבערת הלב להשי"ת, כי הוא היה מרוצה עתה יותר לעסוק בתורה ותפילה וכיוצא, וכיון שעסוק כעת בטרדות וכיוצא על כן מאבד כבר את החשק והכיסופין להשי"ת, או שנופל לעצבות ומרה שחורה ואז ממילא מתייאש יותר מעבודת ה'. ובאמת באור הצדיקים הק' תלמידי הבעש"ט מתגלה שבכל דבר ודבר בעוה"ז יש עבודת ה', אבל גם בזה האדם אינו יודע בדיוק מה צריך לעשות באותו הזמן איך יוכל גם הוא האדם הפשוט לעבוד את ה' בכל מקום, ועל כן נזכיר בזה ד' עצות של רבינו הק' שהוא סדר בנין ההשתוקקות ממטה למעלה – ממקום השפל ביותר ששם אין לו שום נקודת חשק שהכל חשוך לפניו עד לתכלית שלימות הרצון והגעגועים להשי"ת בגדלות המוחין. [ונבארם בקיצור אחת לאחת והמעיין יוסיף לקח בפנים הספר]

 

  • איה (תורה י"ב).
  • הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת (תורה ע"ח תנינא).
  • למצוא את השי"ת בכל מקום (תורה ל"ג).
  • להסתכל בשכל של כל דבר (תורה א').

 

עצה א. איה!

כשאדם רואה שאינו מחזיק מעמד ונופל לשכחה וקרירות הלב מהחשק, ולפעמים אף יותר מכך שיורד למקומות מטונפים מאוד ואינו מוצא דרך ועצה לנפשו עד שנדמה לו ממש שאין לו שום שייכות אל הקדושה, אזי עיקר תיקונו הוא שיבקש מהשי"ת 'איה מקום כבודו', כלומר שיכניס עצמו לאמונה תמימה ללא שום הבנה והרגש כלל להאמין שבוודאי יש כאן אלקותו ית', ובוודאי יש לי בעצמי שייכות לכל עניני הקדושה, ומה שאיני רואה ומרגיש שום קדושת שבת, קדושת התפילה, אור האמת וכיו"ב, זה משום שאני טועה במחשבתי ואין זה נכון מה שעיני רואות, כי בוודאי יש כאן אמת אחר שאיני רואה, ובזה הוא מתחיל לצעוק ולבקש ולדרוש מהשי"ת איה קדושת האמת, איה מקום כבודו?!

וזהו הההתחלה של בנין החשק להשי"ת, כי ההתחלה הוא שיאמין שבוודאי השי"ת מנהיג כאן דברים גדולים – ענין אחר לגמרי ממה שאני רואה ומרגיש וממילא מתחיל לחפש ולבקש היכן – איה?!

ועל כן בהכרח שאדם יפול למצבים חשוכים כל כך, שאין לו שום נקודת אור והכל כדי שיתחיל לבנות את הכיסופין והחשק להשי"ת מנקודת הההתחלה ממש, וזה שייך רק במקום שאין לו שום נקודת אור ומשם מעורר עצמו לאמונה שהרי בוודאי יש כאן אלקות כי אין מקום ריק ממנו ית', וממילא מתחיל לעורר אצלו כיסופין אמיתיים – איה?!

עצה ב. הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת!

כי הנה כתוב 'כי הוא חייך ואורך ימיך', שהתורה הק' הוא חיי האדם, וא"כ הדבר תמוה איך באמת בני אנוש חיים על האדמה גם כשמתבטלים מהתורה הק'.    אלא שיש הנהגה של השי"ת שמחייה את העולם בחסד חינם גם בעת שמבטלים מהתורה, וכמו שקיים את העולם כ"ו דורות לפני מתן תורה, שאז העולם היה מתקיים בחסד חינם, ובאמת גם אז העולם היה מתקיים בזכות התורה רק שהתורה היה בהעלם ובהסתר. ואותו הנהגה של השי"ת שהחייה וקיים את העולם לפני מתן תורה בחסד חינם בכח ובזכות אותה התורה הנעלמת, הוא שמחייה ומקיים את האנשים הפשוטים בעת שמתבטלים תורה.

אך באמת כיון שהמבטלים מהתורה הם רחוקים מקדושת התורה וא"כ למה שיהיה להם הזכות לקבל חיות מהתורה הנעלמת, ועל כן מגלה רבינו חידוש נורא שבאמת כל הזכות של העולם שרחוקים מהתורה לקבל חיות מהתורה הנעלמת הוא בזכות הצדיק. והיינו שפעמים שהצדיק מנהיג עצמו בכוונה תחילה בהנהגה של איש פשוט, ובאותו הזמן הוא ממשיך על עצמו חיות מאותו תורה הנעלמת שהיה מקיים את העולם לפני מתן תורה, וכיון שלו יש הזכות להמשיך לעצמו חיות משם, על כן בזה הוא ממשיך גם חיות על כל העולם גם מי שאין לו הזכות לקבל חסד חינם מאותו התורה הנעלמת שהיה מקיים את העולם לפני מתן תורה.

"הצדיקים עושים יחודים בכל תנועה שלהם":

וזה מה שרואים הרבה את הצדיקים שבטלים מהתורה והולכים בשוק או מתעסקים במו"מ או שמדברים עם בני אדם וכו', ובאמת אינם בטלים מהתורה אז, אלא הם ממשיכים על עצמם חיות מאור התורה הנעלמת שיש בכל דבר בבריאה, ועל ידי כך הם עושים בכל תנועת חול שלהם תיקונים ויחודים נוראים מה שאדם פשוט אינו עושה אפילו בתורה ותפילה שלו. ובזכות אותם צדיקים שממשיכים על עצמם חיות מהתורה הנעלמת יש קיום וחיות לשאר העולם.

"לעובדא למעשה":

נמצא שכשאדם נופל בדעתו שרואה שהוא איש פשוט שאינו לומד ויש לו הרבה ביטולים וכדו' ונדמה שאין לו שייכות כבר לקבל חיות מהתורה וכמעט שמאבד ומתקרר לגמרי מהחשק להשי"ת, צריך שידע שלא כן הוא אלא יאמין שבוודאי יש חיות מהתורה הנעלמת שבכל דבר שהיא מחייה את כל הפשוטים, כי אף שאינו רואה בעין שנמשך עליו חיות מהתורה, בכל זאת יתחזק להאמין שבוודאי הצדיקים רואים ויודעים את התורה הנעלמת שיש בזמן והמקום שלו, ובוודאי הצדיקים יודעים לייחד יחודים נוראים ולקשר את כל עניני העוה"ז להשי"ת, ועל כן יראה להמשיך על עצמו לקבל חיות מהצדיקים שהם בוודאי יכולים לחיות מאותו אוצר מתנת חינם – התורה הנעלמת.

ובכח אמונה זו שאדם מאמין בצדיקים שיודעים ומשיגים את התורה הנעלמת שמחייה את העולם, הוא מקבל כח לא להתייאש וליפול בדעתו ממה שעובר עליו בעת שרואה גודל ריחוקו מהשי"ת, כי מתחזק להחזיק עצמו ביראת שמיים פשוטה כפי בחינתו ועושה כל מה שביכלתו, ומאמין שבוודאי כעת הוא מקושר לתורה הנעלמת אף שכעת אינו לומד או עוסק בעבודות גדולות וכו', כי בוודאי יש תורה נעלמת בתוך כל דבר.

[כי באמת בכל דבר יש תורה נעלמת שהיא מחייה את אותו הדבר, רק שאדם אינו רואה זאת וע"כ אינו יודע איך לעבוד שם את השי"ת, אך כשמאמין בצדיק שבזכותו נמשך בעולם חיות מהתורה הנעלמת והוא – הצדיק יודע לעבוד בזה את השי"ת, ממילא יש לאדם כח להתחזק מכל מצב, כי יודע שגם בכל מה שעובר עליו יש עדייין תורה הנעלמת ויש כאן איזה עבודה הנעשית על ידו לפי מצבו אף שאינו יודע בדיוק מהו אותו יחוד וכו' בפרטיות כי הוא תורה הנעלמת, אך שבזכות הצדיק שמוריד עצמו להיות גם איש פשוט יכול האדם להחיות עצמו מאותו התורה הנעלמת].

עצה ג. למצוא את השי"ת בכל מקום!

כי צריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, רק שרבו הלבושים במקום ההוא ועל כן אין רואים אלקותו ית', אבל באמת בכל מקום אפשר לעבוד את השי"ת ולהתקשר אליו, וגם מי שעוסק במשא ומתן עם הגויים אינו יכול להתנצל ולומר שבמקומו ומצבו לא שייך עבודת ד', כי באמת בכל מקום יש אלקותו ית', רק שיש רע שמסתיר זאת, ועל כן בהכרח לו לכפות את הרע ולגלות שם את אלקותו ית' ולעבוד אותו, אבל זה אפשר לעשות רק לאחר שמחייה עצמו בפשטות שיש שם אלקות אף שאינו יודע בדיוק למצוא אותו כמבואר לעיל עצות א' וב'.

עצה ד. להסתכל בשכל של כל דבר!

בכל דבר ודבר בעולם יש איזה שכל מיוחד וגילוי אלקות שיכול על ידו דייקא להתקרב להשי"ת, כלומר בכל מצווה ומצווה שעושה יש בזה גילוי אלקות נפלא איך שדייקא ע"י מצווה ועבודה זו יזכה לאיזה התקרבות להשי"ת, וכן בכל דבר גשמי שעושה אם במאכל ומשתה או במו"מ ושאר עסקיו שעושה יש איזה גילוי אלקות פרטי לאותו דבר שדרך זה יזכה להתקרב להשי"ת, שזה כלליות כל ספרי הצדיקים שמגלים כל סוד וסוד שיש בכל ענין וענין בעולם ובפרט בליקוטי הלכות ששם מתגלה ומתבאר באריכות פרטי כל מצווה ומצווה מהו העבודה שם, וכן פרטי העבודה בכל עסק ועסק מעסקי העולם שעושה, ואיש הישראלי צריך שבכל דבר יסתכל בשכל ובפנימיות של אותו הדבר איך להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר.

סדר בנין החשק להשי"ת על פי הד' עצות:

ואלו הד' עצות הם כלליות הד' דרגות של עבודת השי"ת שתמיד האדם יכול להתחדש בחשק חדש אליו ית'.

א. כי מתחילה כשאדם מונח בחושך אזי העבודה שלו הוא להאמין שבוודאי יש כאן אור של קדושה אף שאינו רואה אותו רק שרוצים ממנו שיתעורר לחשק וכיסופין ממצב של 'אין' לגמרי, וממילא כך הוא מתעורר לחפש איה הקדושה?! וכבר אינו רוצה להשאר במצב שלו. ועצם החיפוש הזה שרוצה לצאת ממצבו כי מאמין שיש משהו אחר, זהו השלימות שלו כעת לפי דרגתו [ובכך ממשיך על עצמו הקדושה הנוראה של 'איה' שהוא הקדושה הגבוהה ביותר של מאמר סתום (עיין בפנים)].

ב. וכשמתחזק בחיפוש מתוך אמונה שבוודאי יש כאן איזה ענין אחר, מתוך כך יש בכוחו להחיות עצמו באמונה שבוודאי השי"ת מחייה את העולם בחסד חינם כי בוודאי יש תורה הנעלמת בכל דבר שמחייה את כל הפשוטים, ואותו הצדיק שמתנהג לפעמים כאיש פשוט יודע לחיות מזה וא"כ 'גם אני כשאיני לומד ואני רחוק כל כך מהקדושה, עדיין יש לי חיות שמחייה אותי בחסד חינם אף שאיני יודע איך ומה, אך הצדיק כן יודע, ואני מאמין שיש תורה הנעלמת בכל דבר' , וכשמחייה עצמו כך ממילא אינו נופל בדעתו כבר ממה שעובר עליו שאינו לומד תורה, ונזהר להיות תמיד בשמחה ולא לדאוג ולהתייאש כי יודע שיש חיות שנמשך גם על האנשים הפשוטים.

ושני דרגות אלו הם עבודות של חשק כי אז אינו במצב של עבודה ממש בפועל אלא בהתגברות החשק והחיפוש לינוק חיות מהתורה.

ג. וכשהוא חזק בזה ואינו נופל ממה שעובר עליו, אזי יכול להתחזק יותר ולכוף קצת בפועל את מקום הרע לא להמשך אחריו, אלא למצוא שם את השי"ת (תורה ל"ג).

ד. ואזי זוכה לקדש המוח שלו ולראות בפרטיות בכל דבר שעושה את השכל של אותו הדבר איך להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר בפרטיות, כמו לדוגמא להעלות החשק הנפול של אותו הדבר וכו' (תורה א').

 

חודש תשרי:

 

ימים הנוראים:

והנה חודש תשרי הוא עיקר הזמן של בנין החשק דקדושה בלב, כי ראש השנה הוא זמן של הכרת האמת – מלכות השי"ת, ומתעלים מיום ליום בעשרת ימי התשובה בחשק דקדושה להמליך את השי"ת עד שזוכים לשלימות החשק ביום הק' יום הכיפורים שאז מתגלה שהשי"ת הוא מלך רחמן וסולח ומתרצה לישראל, ובימים אלו עוסקים ישראל בתשובה ותורה ותפילה וכו' [ועיין עוד בתורה קע"ט שכל סוד תענית יוה"כ הוא לשעבד הרצון אליו ית' ].

ד' ימים שבין יוה"כ לסוכות:

אבל עדיין אין זה השלימות, כי תיכף לאחר עסק הקדושה ביום הכיפורים יש ד' ימים שצריך לצאת לשוק, להתעסק בטרדות החג סוכה וד' מינים וכו' וכו'. ובאמת דרשו חז"ל על הפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון' שהוא ראשון לחשבון עוונות, כי אותם הד' ימים שבין יוה"כ לסוכות עם ישראל עסוקים במצוות ואין שם חשבון עוונות, שכיון שעבודת יוה"כ הוא להגדיל החשק על כן תיכף מראים לאדם מה מפיל לו את החשק במשך ימות השנה, ושצריך למצוא הדרך איך לבנות החשק דקדושה דייקא מתוך עסקים וטרדות שלא יתקרר שם החשק ותבערת הלב, ועל כן הם ד' ימים כנגד הד' דרגות שבארנו לעיל איך אפשר למצוא ולבנות החשק מכל מקום. ובזה נשלם התשובה של יום הכיפורים, כי עיקר התשובה הוא לקבל על עצמו שתמיד יתחדש לחשוק להשי"ת גם אם יפול וירד.

ועוד שאילו לא היה נופל לעסקי העולם והיה נשאר בקדושת יוה"כ בתורה תפילה ומעשים טובים לא היה יודע מהו חשק ורצון דקדושה, כי החשק מתגלה רק במקום שאין רואים את הנחשק ודו"ק. [ואכן מובא בכתבים שבד' ימים אלו נכנסים החסדים הפנימיים שהוא סוד התגברות החשק, ואיכהמ"ל]

חג הסוכות:

ורק בכח זה יכול להתגלות קדושת חג הסוכות – שהוא בסוד 'וימינו תחבקני' – שלימות החשק דקדושה להרגיש את החיבוק יד ימין של השי"ת, ובסוכות מתגלה ממש בפועל החשק והשמחה בהשי"ת דייקא בעניני חוץ כי עיקר מצוות סוכה הוא דייקא באכילה ושינה, ויוצאים מחוץ לבית ללמוד הדרך איך לצאת מחוץ לבית התורה ותפילה ולהשאר בחשק ואהבה להשי"ת, כי לאחר שנתגלה בד' ימים שלפני סוכות החשק דקדושה מתוך קטנות אזי יכולים לקבל קדושת החג – חשק וכיסופין בפועל של 'וימינו תחבקני'.

ועל כן אז באים השבעה רועים, לחזק את חותם האמונה לידע מהו חשק, כי הנה רואה האדם שהוא לא לבד כי יש בעולם שבעה רועים אברהם ויצחק ויעקב וכו' שהם מציאות התגלות החשק בעולם.

וזה כלל עבודת סוכות להתקרב לחשק דקדושה מכל מקום ומצב, 'למען ידעו דורותיכם', וכמו שרבינו אומר בתורה כ"א שבסוכות מתגלה מקיפי הדעת, וכשיש לאדם דעת ממילא מתגבר אצלו החשק כי מבין מה נעשה מכל מצווה שלו וכו'.

ואכן כל מציאות של מצוות סוכה הוא בחי' שמעוררים את הנפש שיתעורר לחשוק, ומציירים לו את אותו הציור והחשק שהיה לישראל בזמן שהיו במדבר שהיו מוקפים בענני כבוד, שע"כ המצווה הוא לישב בחוץ בתוך דפנות הסוכה, שכל פעולת מצווה זו הוא לנענע את הנפש שיצייר לעצמו בפועל את אותו המציאות שהיו ישראל לאחר יציאת מצרים.

כלליות הד' מינים:

ועל כן לוקחים ד' מינים של עשבים, כי העשבים מרמזים על חשק, שצומחים ומושכים עצמם למעלה מתוך הארץ. ובפרטיות ד' מינים אלו מורים ביותר על חשק וכיסופין, כי 'אתרוג' הוא מלשון 'חמיד רגיג' שהוא ענין של חשק בארמית. 'לולב' אותיות 'לו – לב'. 'הדס – ענף עץ עבות' שקושר וקולע עצמו להשי"ת. 'ערבי נחל' – לשון עריבות ונעימות, ונחל ר"ת נ'פשינו ח'כתה ל'ה'.

ד' מינים כנגד הד' עצות הנ"ל:

ובפרטיות יותר אפשר לומר שאלו הד' מינים מורים על ד' עצות שהזכרנו לעיל של סדר בנין חשק הקדושה ממקום החשוך ביותר עד שבא לאור גדול של חשק. כי ערבה – מרמז על העצה של 'איה', שמתעורר להאמין שיש כאן בוודאי אלקות ומחפש 'איה'? (עיין בליקוטי הלכות הל' שבת ז' אות נ"ה שערבה מורה על 'איה'). הדס – מרמז על  העצה איך להחיות עצמו מהחסד חינם – התורה הנעלמת שמחיה את כל הפשוטים, שזה אפשר רק בכח האמונה שיש צדיקים שרואים באמת את התורה הנעלמת שיש בכל דבר. לולב – לכפות את הרע ולמצוא שם אלקותו ית'. אתרוג – להסתכל בשכל של כל דבר, שיודע לראות בפרטיות בכל דבר את השכל של אותו הדבר שיכול להתקרב על ידי זה להשי"ת, כל דבר לפי אותו המדה (כגון אהבה נפולה או יראה ופחדים וכיו'), ואכן אתרוג גמטריא 'תורה' כי הוא שלימות השכל בגדלות.

אתרוג – להסתכל בשכל של כל דבר:

כי השלימות הוא ה'אתרוג' שיש לו טעם וריח, שלימות השכל וההתקרבות להשי"ת שזוכה להסתכל בשכל של כל דבר בפרטיות ויודע מהו שבת ומהו תורה ומהו תפילה, ומהו עבודת האכילה ועבודת המו"מ וכו' וכו'.

 

לולב – לכוף את הרע:

אך התורה נותנת עצה גם כשאדם נזרק מהשכל הזה, והוא ענין ה'לולב', והיינו שעל כל פנים יתעורר בכלליות למצוא את השי"ת בכל מקום וינענע ויזיז את הרע שלו, לנענע את מקום הקליפות, לכוף את הרע ולהשתדל למצוא שם את השי"ת, וזהו לשון 'כפות תמרים' מלשון 'כפייה'.

הדס – להחיות עצמו בתורה הנעלמת:

ואם אינו זוכה לזה, ואדרבא רואה שהוא כל כך לכוד ברע, שידע שיש בחינת 'הדס' שהוא בלי טעם, אך יש בו עדיין ריח והיינו שעל כל פנים אינו מתייאש, כי מאמין שהוא מקבל עדיין חיות מהשי"ת במקום שלו גם כשאינו לומד, כי יש תורה נעלמת המחייה את העולם, ויש צדיקים שיודעים ומשיגים באמת את התורה הנעלמת שמחייה אותו, וזהו 'ענף עץ עבות' שצריך להיות בחי' 'עבות' וקלוע, להאמין שהוא קלוע בתוך החסדים הנפלאים של החסד חינם, וזה מכיון שהוא ענף של האילן הגדול – הצדיק האמת.

ערבה – איה מקום כבודו?!:

וכשנופל גם מזה שאינו יכול להחיות עצמו כלל, אזי צריך לידע שיש בחינת 'ערבה' שהוא ללא טעם וללא ריח, כי נפל ממש למקום הקליפות שאין שם שום אור וחשק, אבל הוא 'משוך כנחל' – נח"ל ר"ת נ'פשינו ח'כתה ל'ד' [כמובא], והיינו שמושך עצמו וכולל עצמו עם שאר מינים ומאמין שבוודאי יש אור בעולם שנמצא אצלו ממש ומתחזק לחפש ולצפות להשי"ת 'איה מקום כבודו'?! ויודע שבוודאי טועה בהרגשים שלו. וזהו ש'ערבה דומה לשפתיים' כי אף שאין בו שום כח ואור בשפתיים להתפלל בגדלות הדעת, אבל עושה עצמו כדומה לשפתיים ומתחזק להתחבר ולהאמין במציאות הקדושה ומחפש בכל כוחו איה?? כי בוודאי יש!!

לאגוד הד' מינים:

וצריךלאגוד כל הד' מינים יחדו כי צריך להיות בקי ברצוא ושוב, למצוא הדרך לחשוק להשי"ת מכל מקום ובכל מצב, פעמים שהחשק ברצוא – בגדלות ובפתיחת הלב שדבוק באלקותו ית' בדעת שמבין השכל של אותו הדבר בפרטיות או על כל פנים יודע לכוף את הרע ולמצוא בכלליות הדביקות לה' מתוך הרע, ופעמים שהחשק בשוב – בקטנות מאוד במקום אפל וחשוך אך שמתחזק לחפש איה, ומשם עולה להחיות עצמו באמונה פשוטה שבוודאי נמשך עליו חיות מהתורה הנעלמת.

נענועים:

וקיום מצוות הד' מינים הוא על ידי הנענועים, שצריך לנענע הד' מינים לכל רוחות העולם כי על ידי זה מכניעים את כל הנחשקים והחמדות הרעים שבעולם לכוללם בחשק דקדושה שאין עוד מלבדו.      וכמובא שכל רוחות העולם מורים על השש מדות שצריך להעלותם ולכוללם בחשק דקדושה. דרום – חסד, אהבות נפולות. צפון – גבורה, פחדים ויראות נפולות. מזרח – תפארת, התפארות והתפעלות. מעלה – נצח, מדת הנצחנות והצלחה. מטה –  הוד, חן של שקר (הוד נהפך לדוה). מערב – יסוד, תענוגים.

ואכן זהו סוד התקרבות לצדיקים שכל היהדות תלוי בזה, כיון שעיקר לימודם הוא לעורר חשק להשי"ת וזה רק ע"י שיהיה לאדם ירידות ונפילות שאז מתעורר לחפש את השי"ת מתוך כל מקום עד שמתעלה מדרגא לדרגא וזוכה לראות השכל והאור הפנימי שיש בכל מקום ובכל דבר.

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *