OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ההתבודדות מציל מכל הענשים

ההתבודדות מציל מכל הענשים

מן היסודות הגדולים אשר רבינו הקדוש מלמדינו הוא, לחשוב על התכלית, לזכור היטב כבר עכשיו ממה שיהיה בעלמא דאתי, לידע שהעולם אינו הפקר ועל הכל אנחנו עתידים ליתן דין וחשבון מדוקדק ללא שום ויתור כלל, על כל מצוה ותנועה טובה קטנה ישלמו לנו שכר טוב ועצום בלי שיעור, ועל העבירות יענישו בענשים קשים ומרים.
ישנם שני סוגי גיהנום, הראשון הוא גהינום של אש – על מה שהאדם הניח א"ע להתפתות מהאש של היצה"ר שהכניס בו התלהבות לדבר עבירה רח"ל.
והשני הוא גהינום של שלג – על מה שהאדם אחרי שכבר נפל וירד, מתפתה אז מהיצה"ר להתייאש ולהתקרר מלהתחיל התחלה חדשה מיד אחרי הנפילה.
כי הלא נודע מה שרבינו מלמדינו שהאדם ירגיל עצמו להתחיל בכל פעם התחלה חדשה, ולשכוח כל מה שעבר עד הנה, ולא ליפול לשום חלישות הדעת, ואת החשבון הנפש והחרטה והמרירות ישאיר רק לשעת ההתבודדות, אבל בכל היום יזכור רק את הנקודות טובות שעשה.
אבל היצה"ר כל מטרתו בהכשלת האדם, אינו כ"כ בשביל העבירה עצמה כמו בשביל להפילו אח"כ בייאוש וחלישות הדעת, שיפסיק להתחזק ולרצות להתקרב להשי"ת, ויישאר בקרירות להשלים עם מצבו הנפול.
ועל המצב הזה שהאדם אינו נזהר מהקרירות והחלישות הדעת, על זה השי"ת מענישו בה'גיהנום של שלג', מידה כנגד מידה.
*
ועתה הבה ונראה כיצד לאור קיום עצותיו של רביה"ק נוכל להינצל לגמרי מכל העונשים הקשים האלו:
ההנהגה הקבועה והיסודית שציונו רבינו לנהוג בה בכל יום מימי חיינו היא, להתבודד לפני השי"ת כל יום, לספר לפניו כל מה שעובר עליו, ולשפוט בעצמו את מעשיו, ולהתחרט עליהם, ולבקש עליהם סליחה ומחילה.
ואחד מן התועליות הגדולות של הנהגה זו, הוא שעל ידה אנו זוכים לדבר נפלא, שעי"ז הוא זוכה שאין עליו עונש.
כמ"ש בלקו"ה הרשאה ה"ג "ע"י שאדם מתבודד בינו לבין קונו ושופט א"ע על כל מעשיו… מאחר שהוא בעצמו עושה הדין בעצמו, עי"ז מבטל ממנו כל הדינים שלמעלה, אע"פ שעשה אלפים ורבבות יותר בלי שעור וערך, אעפ"כ מבטל כולם ע"י המשפט שלו ששופט א"ע, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה".
נמצא א"כ, שיש לנו עצה להינצל מהגיהינום של אש, כל כל מה שנכשל להימשך אחר האש של היצה"ר, הלא ע"י מה ששפט א"ע על זה, בזה הוא ממש נפטר מן הדין.
וכמו שהיה אומר רלוי"צ בנדר זצ"ל, שהרי בכל יום יש דף מיוחד שבו נרשמים כל המעשים שעשה באותו היום, אבל בשמים יבדקו בכל דף של כל יום האם התבודד באותו היום, ואם יהיה כתוב שאכן התבודד, מיד יעבירו את הדף ולא ידונו אותו כלל על יום זה. ונראה להוסיף, שאדרבה ידונו אותו, כדי להפך כל העוונות לזכויות.
*
וע"י עצת השכחה, לא להסתכל על העבר רק להתחזק בעקשנות לבלי ליפול לייאוש וחלישות הדעת בשום אופן בעולם, ולהתחיל בכל פעם מחדש לעשות אותו הדבר שבקדושה אפילו אלף פעמים, אפילו אם עובר עליו מה שעובר, ללא שום חלישות הדעת, עי"ז נינצל מה'גיהנום של שלג'.
כי הגיהנום של שלג הוא על חלישות הדעת, מה שנדמה לו שאינו מועיל לו עוד תשובה לריבוי עוונותיו העצומים מאד, ובפרט שהרי רואה שכבר התחיל כמה פעמים ושוב נפל והתגבר עליו היצר הרע כל כך כאשר יודע כל זה האדם בנפשו.
כמ"ש בלקו"ה בב"ח ה"ה "ומי שנשאר בזה ח"ו, ומניח ליפול עצמו ע"י הסתות ורעיונים של הסט"א כאלה וכאלה, הוא נדון על זה בגיהנום של שלג, שהוא קרירות עצום ומר, שהוא מדה כנגד מדה, כי על שנתקרר אח"כ ע"י חלישות, ע"כ נדון בקרירות של שלג של גיהנום. וזהו בחינת מה שמובא בדרז"ל שיש שדנים אותן בגיהנום חציו של אש וחציו של שלג, שדנין אותו על חמום העברה בגיהנום של אש, ועל שנתקרר ע"י חלישות הדעת ולא התחזק בתשובה, דנין אותו בגיהנום של שלג וקרירות.
ועתה מחובר יפה הפסוק, "לא תירא לביתה משלג", שהוא בחינת קרירות, "כי כל ביתה לבש שנים", ודרשו חז"ל 'אל תיקרי שנים אלא שניים', היינו בחינת התחזקות ע"י עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו, רק להתחזק לקיים ולחזור ולקיים למוד התורה וקיום המצוות כל מה שיוכל לחטוף בזה הצל עובר כל חייו, אפילו אם יעבור עליו מה. ועי"ז 'לא תירא לביתה משלג', שהוא קרירות, מאחר שלא הניח לקרר עצמו מתורה ומצוות ע"י חלישות וקרירות שהפיל הבעל דבר בדעתו, רק התחזק בכל פעם, לחטוף איזה טוב ולחזר ולחטוף, בבחינת כי כל ביתה לבוש שניים. ועל כן בודאי לא תירא לביתה משלג".
וע"ז נאמר "כי תעבר במים אתך אני וכו' כי תלך במו אש לא תכוה", שתינצל מגיהנום של אש וממים, ע"י הדרכים והעצות של רבינו, להיות כ"ג שעות היום בשמחה, ולא להסתכל על מה שעובר עליו, ומאידך לשמור על שעת ההתבודדות לשפוט כל מעשיו.

1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *