4555555

הדיבור הוא כפטיש יפוצץ סלע

 

רביז"ל סיפר משל למלך אחד ששלח את בנו למרחקים ללמוד חכמות, לימים שב הבן, מלומד בכל החכמות. רצה המלך לבדוק חכמת הבן, צוה עליו שיקח אבן ריחיים גדולה, וישא אותה לעליית הבית. כמובן שעל אף חכמתו הרבה, לא היה באפשרותו להרים משקל גדול זה, הצטער אותו הבן על שאין ביכולתו למלאות רצון אביו. פנה המלך לבנו ואמר: היעלה על דעתך שאצווה עליך לקחת אבן גדולה כזו, וכי בחכמתך שייך לעשות כזאת?! כל כוונתי הייתה שתיקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות, כך תוכל לעלות אותו לעלייה.

כמו כן השי"ת צוה עלינו שנשא לבבינו אל אל בשמים, וכיון שהלב הוא לב אבן גדול וכבד מאוד, אי אפשר להרים אותו בשום אופן רק על ידי שנקח פטיש, הוא הדיבור, ועל ידו יכולים לשבור ולפוצץ את לב האבן להופכו ל"לב בשר", להרים אותו להשי"ת.

*     *     *

בוודאי יתמה הקורא על משל זה, וכי למה אמור היה לעלות על דעת הבן שאביו התכוון לכך, שיקח פטיש ויפוצץ את האבן, וכי לזה חכמה תקרא?! הרי הבן חיפש תחבולה איך בחכמתו, שייך בכל זאת כן, להרים את האבן כשהיא שלימה, ולזה לא מצא פתרון.

התשובה היא, המלך הקפיד על בנו, על זה בעצמו שלא עלה בדעתו שזה היה רצונו. כי אחרי שראה שבאמת אי אפשר לו להרים את האבן, היה לו להעמיק במחשבה, איך ייתכן שאבי האוהב יטיל עלי תפקיד בלתי ישים, מוכרח, שהתכוון לכך שאשבר את הסלע לחתיכות קטנים.

*     *     *

זהו רצון הבורא מאיתנו, שנעמיק במחשבה ונבין שלא ייתכן שהוא מצווה אותנו דבר שלא שייך לנו ליישם. אם בכל זאת רצונו שנרכך ונמול את לבבנו, בהכרח שאין בכוונתו שנרים בבת אחת את הלב אבן, כי אי אפשר לצוות על דבר כזה, לעורר את הלב, אלא רצונו היה שניקח פטיש ונמוסס את לב האבן מעט מעט, עד שיטוהר לגמרי, אז נוכל להרימו להשי"ת.

*     *     *

הנה כעת כאשר קרבים ובאים ימי אלול הקדושים, הרבה מאוד נבהלים מעבודת התשובה. יש אשר מתייאשים כבר מתחילה ואין מנסים כלל להתעורר אליו ית'. ויש אשר מתחילים קצת, אך נסוגים לאחור אחר כמה ימי אלול, מחמת כובד המשא להרים לב כזה להשי"ת.

במאמרים קודמים הארכנו לבאר מהו תשובה, מה פירוש להרים את הלב להשי"ת, לאן צריך להרימו, ולהיכן עלינו לשוב, ועל מה צריך בעיקר להתחרט. הצדיקים מלמדים אותנו נפלאות בדרכי התשובה.

אך דבר ראשון, כהקדמה לחודש אלול, עלינו להבין ולהפנים היטב, תשובה שייכת לנו! תשובה היא המצווה המתוקה ביותר שיש בכל התורה. אם יש חלקים מעבודת ה' שקשה לנו לקיים, הרי שמצוות התשובה ניתנה לרחוקים ביותר.

על זה בעצמו צריך לעשות תשובה. על טעות החשיבה, איך אנו מסתכלים על ציווי השי"ת כדבר רחוק שלא שייך אלינו. והרי כל מהות חודש אלול, הוא חודש של רחמים, התעוררות רצון של השי"ת לקרב כל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה. המלך מצטער, איך יעלה על דעת בני שאצווהו דבר שאין בכוחו.

ולכן לפני שנלמד מהו 'הרמת הלב', הבה ונבין שרצון השי"ת שנשבור את האבן לחתיכות קטנות, עד שיתמוסס ונוכל להרימו. וזה על ידי עצה פשוטה ומעשית – ריבוי השימוש בכח הדיבור – "אמירות". זה כל אחד יכול, פשוט לומר בפה, תהילים, ליקוטי תפילות, דיבורים אישיים להשי"ת, אפילו בלא לב, רק לומר…

ישראל עם קדוש נוהגים לומר בחודש אלול תיקוני זוהר. נוסף לנו על זה הנהגת מוהרנ"ת, לומר בחודש זה ספרי רביז"ל: ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המידות ושיחות הר"ן, אשר סגולת אמירתם גדולה עד מאוד.

*     *     *

כך גם אפשר לקבל חשק גדול לזה, כי סגולת האמירה גדול מאוד, יש בה כח רב לעורר את הלב, לשבור את האבן לכמה חלקים. אך כאמור אין לצפות להתעוררות הלב בכדי להתחיל לומר, יש לקבוע סדר אמירה גם בלי לב, אבל יש לתת את האפשרות ללב להתעורר, אין מה למהר לומר במרוצה וחיפזון, יש לומר קצת בקול ותוך כדי אמירה לזכור מדי פעם: זהו רצון המלך, שאמיס את הלב בכח הדיבור דקדושה, זה הפטיש, האותיות הקדושות, של דוד המלך, רבי שמעון בר יוחאי וכו'. וכך נזכה שאכן ימול ה' את לבבנו לזכות לתשובה שלמה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *