Fruit Bonanza

גילוי חיבה ואהבה הבוערת מתוך תענוגי העולם הזה

רבינו (ליקו"מ תורה לא) פותח: מי שהוא במדריגת אברהם אזי כל אכילותיו בחינת לחם הפנים. כפי שידוע הרי כל דיבור ודיבור של רבינו נועד לא רק למי שרואה עצמו בדרגא דאברהם אלא להחיות ולהאיר לכל אחד ואם כן איך נוכל להחיות נפשותינו בדבריו הק' גם אנו.

הנה ההרגל שלנו לחשוב [בהמשך יתברר שרבינו מגלה כי בעצם זאת היא מחשבת חכמי יון, ובכח ימי החנוכה נזכה להנצל מטעותם] כי בשעת תורה ותפלה נמצא האדם במצב של התקרבות להשי"ת, אבל הרי השי"ת ברא את האדם באופן שבהכרח צריך להיות זמנים שעוסק בבירורים בגשמיות העולם הזה, אכילה ושתיה, טרדת הפרנסה ועניני הבית, ובזמנים אלו נוצרת תחושת ריקנות ומרגישים אז שנמצאים במצב של התרחקות וחוסר סיפוק רוחני.

אף חמורה מזו היא העובדה כי רוב הנפילות מעבודת השי"ת מגיעות כתוצאה מענינים אלו, וכמאמר העולם: על שתי לחם יבצעו תמימים, שהכוונה על שתי ענינים הנרמזים בלחם, עניני פרנסה ועניני הבית כלישנא דקרא כי אם הלחם אשר הוא אוכל, מכח שתי אלו, יבצעו ויישברו תמימים, וכלשון מוהרנ"ת כי רוב הנפילות של היראים והכשרים הם מטירדת הפרנסה וכו'.

אחד הגילויים המרכזיים שהאירו הבעש"ט ורבינו הק' בעולם היא כי אין שום דבר נפרד מעבודתו ואלוקותו ית"ש, והשי"ת הוא אותו ה' אחד בשעת העסק בעניני החומר הגשמיים בדיוק ממש כמו בשעת תורה ותפלה, ואדרבה דווקא בעת האכילה וההתעסקות בדברים הגשמיים שהוא נדמה לאדם כהתרחקות וחשכות, דווקא במצבים אלו יש לנו הזדמנות להמליך את השי"ת בתוך עומק גשמיות העולם הזה, [הוא קניית התקרבות אלוקות שהוא העלאת כל הקדושה העליונה, לשון המאור עינים פרשת אמור] אשר זה עיקר תכלית מטרת ירידת נשמתנו לעוה"ז ובכך אנו גורמים לפניו ית"ש תענוגים ושעשועים גדולים ביותר, כי אין עוד מי שיוכל לרדת ולהתעסק בעניני החומר ולגלות שם את יחודו ית"ש, גם לא מלאכים ושרפים, וזאת תהילתנו : "יחידה ליחדך". וכמו שהאריך מוהרנ"ת באין ספור מקומות [ובהרחבה בהלכות ערב ה"ג, נט"י ג', נחלות ב].

והעבודה הזאת להעלות את העולם הגשמי היא חביבה בעיניו ית"ש יותר מהכל כמבואר בבעל שם טוב (פרשת תרומה אות ח) על הפסוק מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, ובנועם אלימלך (פרשת קרח) כתב כי בעת אכילת הצדיק הוא מקדש את עצמו יותר מבשעת תפלתו, ועי' ליקוטי תורה להרב בעה"ת פרשת צו ד"ה ששת ימים כי שורש הגשמיות מגיע ממקום הגבוה ביותר. [ודבר פלא מביא הרה"ק ר"פ מקאריץ באמרי פנחס (אות עז) בשם הרמ"מ מפרימשלאן זיע"א תלמיד הבעש"ט שהולך למקוה קודם האכילה ולא קודם התפלה כי האכילה היא עבודה גבוהה יותר, ולהשלמת הענין ראה ביושר דברי אמת סוף פרק יח בשם ר"מ מפרימשלאן]. ודווקא כשמתקדש באכילתו הרי זה מסוגל להתקרבות נפלאה ביותר עד למדריגת יחוד אפין באפין כמש"כ רבינו (תורה סב).

על הפסוק "לחם חם ביום הלקחו" שרבינו מביא כאן מבואר בגמ' (חגיגה כו) כי בשלש רגלים בבוא כל ישראל ליראות את פני ה' היו מגביהין את לחם הפנים להראות להם כי הלחם אשר שהה שם במשך שבוע ימים מהשבת שעברה עדיין בוער ומעלה ניחוח כלחם חם ביום הלקחו, וקוראים בפניהם: "ראו חיבתכם לפני המקום". נשאלת איפה השאלה מדוע בחר השי"ת לגלות חיבתו דווקא בשולחן יותר מבשאר כלי המקדש, הארון, המנורה והמזבח.

אך סוד הענין הוא כי דווקא בשולחן הרומז לעניני אכילה וטירדת הפרנסה (עי' בבא בתרא כ"ה ע"ב ובליקו"מ קסב) אשר שם נוצרת הרגשת ריקנות וחשכות דווקא שם מתגלית החיבה בשיא תוקפה והאהבה הבוערת שבינינו לבין השי"ת מתגלית ביקר תפארתה לעין כל.

כחום היום זה בחינת אברהם [לכאורה צ"ב בדברי רבינו כי הרי מה שהתורה מספרת שאברהם אבינו ישב פתח האהל כחום היום, זה הוא פרט צדדי שהתרחש אצל אברהם אבינו וכי זה אמור לבטא את הדרגה של בחינת אברהם], מפני שבאותה שעה בה ישב אברהם אבינו כחום היום נדמה היה לו כמצב של ריחוק והסתרה שנפל ממדריגתו ואינו מצליח לקיים מצוות הכנסת אורחים, ובפרט לפי מה שמאיר מוהרנ"ת (עלים לתרופה כח וע"ע ליקו"ה אישות ה"ד) כי הכוונה לחום היצר הבוער כתנור, אבל דווקא שם לאחר שאברהם יושב בעקשנות פתח האהל ומתחזק ברצונות וכיסופין, אז דייקא הוא זוכה לתכלית השלימות של גילוי אלוקות "וירא אליו ה'".

ברגע שאדם מכיר בכך שכל אכילותיו והנאותיו הם בחינת לחם הפנים, הוא מרגיש את קירבת השי"ת ואהבתו גם בעת עיסוקו בענינים אלו, אזי אין המצב שולט עליו, אלא הוא שולט על המניעות. וזה כוונת רבינו ואז כל העכו"ם וכל הכוכבים ומזלות שהם תחתיהם, כולם הן טורחין בשביל זה האיש.

וכפי שרבינו מביא את הפסוק לחמנו הם סר צלם, שנאמר ע"י כלב בן יפונה לסתור את טרוניית המרגלים ולחזק את לב בני ישראל כי ניתן לכבוש את הארציות ולהיכנס לארץ ישראל, ואין לנו להתיירא מלירד לתוך עסקי העולם הזה [שזה היה עיקר הטעות של המרגלים כמבואר בברכת הריח ה"ה ז ובנדרים ה"ד י"ב] ועל זה זעק כלב ברוח אחרת אשר היתה עמו: אל תיראום, לחמנו הם סר צלם, כי גם בכל עניני הגשמיות הרמוזים בלחם אין שום כח בעולם שיוכל להסתיר מאתנו את יחודו ואחדותו ית"ש שמלוא כל הארץ כבודו.

ולהיפך, דווקא הנפילה למצב של ריחוק זה מה שגורם לעורר את ההתקרבות הגדולה ביותר, כפי שרבינו מגלה בסוף העמוד נכספה וגם כלתה נפשי שע"י הכיסופין והגעגועין מזה בעצמו נעשה נפשי, ובזה מבאר הגמ' (ביצה טז) וי אבדה נפש, כי על ידי הצער והגעגועים ממה שהנשמה יתירה עומדת להסתלק במוצ"ש, דווקא זה מביא להתקרבות הגדולה ביותר, על ידי זה מתהווה הנפש.

הסבא דבי אתונא חכמי יוון מזלזלים במצבים של יהודי בזמן שהוא חוץ לקדושה, ומלגלגים עליו, אית לן בירא בדברא אין לך קשר עם השי"ת במצבים כאלו, על זה ענה להם ריב"ח, שדווקא במצבים כאלו נתגלה האהבה הבוערת ומאיר הפאר והשבח שאנו מפארין את הקדוש ברוך הוא, ואנו מאמינים בו, ואומרים ה' אחד כי בכל מה שאנו עוסקים אנו דבוקים באחדותו ואז נתגלה האהבה בחינת לחם הפנים. בכח התקשרותינו בצדיק האמת שמגלה אור הפנים י"ג מידות של רחמים אשר גם כל המקושרים בו מותר להם להתגרות ברשעים [כמו שמביא מוהרנ"ת הלכות חנוכה ב' ששמע כן מרבינו], היינו ללחום ולנצח נגד כוחות היוונים המתגברים להסתיר את האהבה והתענוגים שאפשר למצוא בהם את השי"ת מכל דבר שבעולם.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *