רשבי_יורציט

בקשות על ציון הרשב"י

שאלה:
על מה בעיקר ראוי להתפלל בציון הרשב"י?
תשובה:
ידוע מאמר חז"ל שכולם מצטטים בל"ג בעומר "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק", כי בזכותו של התנא האלוקי אפשר ושייך לצאת מכל הדחקים והלחצים. גם הרבה סגולות התפרסמו סביב המקום הקדוש הזה.
אך לכאורה בעניין זה בעצמו צריכים אנו ישועה מהרשב"י, שנדע מהו הדחק האמיתי, כי כל אחד מפרש את המושג "שעת הדחק" לפי מה שעובר עליו, בריאות, פרנסה, נחת, הצלחה וכו'. אבל האמת הוא שעיקר הדחק הוא בזה ששכחנו את אור התורה ושמחת היהדות, ואת הדרך והעצה בו נוכל להדבק בה' בכל מצב. הדחק האמיתי הוא שאבדנו את האמונה שאנו שייכים לתורה ולדביקות בה', ומשום כך אנו מסתובבים כל כך מבולבלים בלא יישוב הדעת, מחשבות של תאוות, דאגות, עצבות, קנאה וצרות עין, מחלוקות ופולטיקה ועוד ועוד – המח לא מיושב ודבוק באור ה'. זהו הדחק, גלות המרחיקה אותנו מאוד מקדושת המחשבה, מחמת להט החרב המתהפכת במח האדם המגרשת אותנו מחיי גן עדן.
כי כל מה שעובר עלינו נסיונות באמונה ובטחון, חוסר חשק לעבודת הבורא, מחשבות של דמיונות המתעתעים בנו בהתגברות כל מיני חמדות ר"ל, מחשבות של עצבות, וכו' וכו', הוא רק מחמת שחסר לנו את האור של הרשב"י. כיון שמאז שנחרב לנו הבית המקדש נעלם אור התורה הק' והמצוות, ואין אנו מרגישים את החיות והמתיקות של היהדות. גם מי שכבר זוכה קצת להתגבר על יצרו ולעסוק בתפילה בכוונה ולימוד התורה בכח, בכל זאת פעמים שהיא עם הרבה מרירות, וכמעט שאין זוכים לטעום את הטעם הנפלא שיש בזה.
והנה בא ר' שמעון, והכריז בקול גדול, שבזכות כוחו הגדול, הוא יעמוד ויפעל תמיד שלא תשתכח התורה מישראל, "כי לא תשכח מפי זרעו" (שבת קל"ח:).
הוא תיקן את המושג "בגין דישתמודעין ליה", מה זה להכיר את השי"ת ולחיות אותו, מהו יקרת ערך של כל מצוה, מהו קדושת איש ישראלי, מהו תורה באמת. הוא גילה בעולם מהו מח נקי, מחשבה זכה, איך אדם פשוט יוכל למלא את מוחו במחשבות קדושות של גדולת ה', קשר עם ה', שמחת המצוות, ולעמוד בתפילה במוח צלול של מחשבה הדבוקה באין עוד מלבדו, הוא גילה את סדר תיקון השכינה ותיקון העולמות ואיך איש הישראלי פועל התיקונים האלו בכל מחשבה דיבור ומעשה שלו. הוא זה שממשיך לכל אחד עצות קדושות בלב לעמוד כנגד המחשבות רעות (עיין באריכות ליקוטי הלכות סוף תפלין ו').
זהו אורו של הזוהר הקדוש, שבזכות ספר נורא זה וזכות כל ספרי הצדיקים ההולכים בדרכו, נצא מהגלות הכללי והפרטי ונכנס לעולם שכולו טוב.
וכל הזוכה להתקרב לרשב"י ולזוהר הק', רואה שאכן כן שייך לצאת מכל הנסיונות, הוא טועם מהמתיקות שיש בעבודת ה', ביראת שמיים וקדושת הברית. כי כך העיד בעצמו הרשב"י, שבזכות ספר הזוהר יצאו מהגלות ברחמים גדולים, ויטעמו מעץ החיים, וינצלו מהנסיון של עץ הדעת.
וכך שמענו מהרבה מאנ"ש, שבזוהר הק' יש כזו מתיקות, שכל הטועמו כבר אינו טועם טעם של נסיון, ויוצא מגלותו הפרטי.
זהו עיקר קדושת ציונו הק', ובעיקר ביום ל"ג בעומר. קדושת הרשב"י הוא הוא ההכנה לקבלת התורה.
כי בכל שנה בל"ג בעומר מתעלה הרשב"י במדרגות יותר נעלות, לפעול התגלות שפע רחמים חדש, בכדי לחדש אותנו שנזכה לטעום את אור התורה.
ואין זה רק על ידי עצם ספר הזוהר שגילה, אלא אורו של הרשב"י הוא כוחו של הצדיק "שעוסק תמיד לפנות הדרך במקום שהיה תוהו ומדבר, לעשות שם דרך לקצץ משם כל המעכבים שם את הדרך, כי צריכים לקצץ אילנות הגדלים שם מאלפים שנים, ולהיות הולך שוב ושוב אנה ואנה לקצץ ולחזור ולקצץ כדי שיהיה הדרך כבושה לרבים שיוכלו רבים לילך באותו הדרך" (חיי מוהר"ן – יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' אות ו'). וכפי כמה שאנו עוסקים בחיפוש ולימוד בספריהם הק' של הצדיקים ההולכים באור הרשב"י כמו כן נזכה שיושפע עלינו כוחו הגדול, שהוא עוסק מצידו לפנות לנו הדרך שנזכה לילך על דרך כבושה באור ה'.
ולכן, העיקר מה שצריך לפעול בציון הרשב"י הוא, עצם ההתקשרות אליו. הרצון להיות חלק מתלמידי הרשב"י, לעסוק בספריו הק' ובספרי ההולכים בדרכיו, למצוא עצות קדושות איך לדבק המח בחיי נצח, למצוא בכל פעם איזה מחשבה נכונה, יכול אני לחשוב בשביל להיות קרוב לה' להמליכו ולייחדו.
ויש להתעורר ברצונות וכסופין, לקבל מהצדיק אור חדש בתורה הק', לצאת מהמרירות, להתחיל לטעום את המתיקות והחיות הנפלאה שיש בתפילה, תורה, ובכל מצווה ומצווה. ומאידך להבין כמה מאוס וכמה מר הוא כל דבר שנוגד לזה.
ותרבה שם בתפילות על זה, שהנך רוצה לטעום מהאור שיש בתורה. תאמר תהילים, ליקוטי תפילות, ובעיקר הרבה דבורים להשי"ת, תוציא בפה מלא את כל הרצונות הקדושים שיש לך.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *