,agv ctc

איכה נחרב האולם ונהרס יסוד העולם

 

הנה מיסודי האמונה הוא להאמין שהשי"ת ברא את העולם אך ורק בשביל ישראל, שהם ימליכו אותו ויעשו לו דירה בתחתונים ויהיה לו על מי להשרות שכינתו, על ידי שהם יאמינו בו ויקיימו המצוות ויעסקו בתורה ותפילה וכו', ואף כל אחד מישראל לא נברא אלא למטרה זו ועליו להאמין זאת על עצמו, שכל זמן שהוא חי, הרי זה אך ורק משום שהשי"ת רוצה שהוא דייקא ימליך אותו, בתוך כל מצבי חייו, וכל הכח לעמוד בבחירה הוא כפי כמה שמשיג זאת שכל מציאות השראת השכינה בעולם תלוי בו, כי אין השראת השכינה ללא עם ישראל, והוא בעצמו חלק מעם ישראל שיש בכוחו לגלות חלק מהשכינה.

על פי זה נמצא שלא ייתכן שהשי"ת יעזוב את ישראל לעולם וכמו שכתוב 'כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב', ואף אם האדם נפל למקומות מטונפים ביותר לא יעזוב אותו ה', כיון שכל הבריאה עומדת על עם ישראל, וכשאין עם ישראל אין התגלות השכינה וממילא כבר אין צריך לבריאה.

והוא מה שמובא בספה"ק שכל אחד מישראל הוא חלק מהשכינה, ובכל מעשה שלו הוא מייחד קוב"ה ושכינתיה, כי קודשא בריך הוא הכוונה להשם יתברך, ושכינתיה מכונה כל יהודי הנוהג על פי התורה, כי שכינה פירושה השראה, היינו שהקדוש ברוך הוא שוכן ושורה כביכול עם כל יהודי המקיים רצונו באמת כפי שגילה בתורתו הק', וכשיהודי עושה מצווה במעשה או בדיבור של תורה ותפילה או במחשבה שחושב מאמונה ויראה ואהבה הרי שבזה הוא ממשיך אור השי"ת שישרה עליו ובזה הוא נכלל בשכינה הק', וכשישראל חוטאים הרי בזה מסלקים השראת שכינתו – כלומר שאין נתגלה אורו של השי"ת, ומזה נגרם ר"ל חורבן בית המקדש.

 

חורבן בית המקדש

בזמן שבית המקדש היה קיים אזי היה ייחוד תמידי, כי השכינה היה שורה על עם ישראל והיו רואים החיבור בין העולמות העליונים לתחתונים, ואיך כל קרבן עולה לנחת למעלה, וכל ישראל היו עולים ג' פעמים בשנה לראות פני האדון ה', וכל מי שהיה חוטא היה מביא קרבן ומתחדש.

אך כיון שחרב בית מקדשינו נאבד מאיתנו אור ההשגחה העליונה ואין רואים מציאות השראת אור ה' עלינו, עד שכמעט ונשתכחה אור התורה הק' כלומר החיות והאור שיש בקיום המצוות, כי כל החשק לעבודת ה' הוא כשאדם מאמין ומרגיש השראת השי"ת ששורה עליו בעת קיום המצווה (וזה עניין שכחת התורה אחר חורבן ביהמ"ק כמבואר באריכות בדרכי נועם – לכו חזו, עיי"ש).

 

צעקת איכה?!

מוהרנ"ת מבאר (הל' גיטין ג, כה ועוד) כי כפי שבארנו לעיל שכל מציאות הבריאה היא רק בשביל ישראל, ממילא מובן שהשי"ת באמת לא עזב את ישראל, והוא הולך איתנו בכל מקום בגלות, וכמובא על זה הרבה פסוקים, וכך לא איבדו התקווה שלהם לחזור לארץ ישראל כי הבינו שהוא רק תיקון שצריכים לעבור שייעלם מהם ההתגלות של אור השכינה, אבל באמת השכינה כן איתם ולא עזבם והוא רק בהסתרה (שזה עניין מראה יחזקאל כמבואר בזוה"ק שמות ב:).

ואמונה זו שהשי"ת איתנו בגלות הוא הכח שיש לעם ישראל להתאבל על החורבן קרוב לאלפיים שנה לאחר החורבן, מה שאומות העולם אינם יכולים להבין זאת איך שייך להתאבל כל כך הרבה זמן על בניין שנחרב ונשרף, והרי גזירה על המת שישתכח מהלב, כי האמת שאין מתאבלים על העבר, כי העבר אין, אלא הבכייה על ההווה, כי יש בנו האמונה שאור הבית המקדש נמצא וקיים אצלנו ממש, אלא שהוא נעלם מאיתנו, וכיון שכך הרי איך אפשר לשכוח מזה, כי אין כאן מת כלל.

ואדרבא ככל שמתארך הגלות גובר הבכי והזעקה, כי ככל שאדם מבין שהאור לידו ממש רק שאינו יכול לנגוע בו, הרי יוצא זעקה נוראה מעומק ליבו 'איכה ישבה בדד' כלומר איך ייתכן שאני לבד ללא התגלות אור השי"ת בו בזמן שהאמת הוא שה' כאן אצלי, וככל שמתחזק באמונה זו שהאמת הוא שהש"י נמצא אצלו ממש והוא אוהב אותו ואינו מניח אותו ומשגיח עליו כל עת, כך פורץ יותר ויותר הזעקה מעומק ליבו 'איה מקום כבודו' – היכן אתה? הרי בוודאי אתה נמצא איתי, ולמה אם כן תשכחנו, ולמה תקשיח ליבנו מיראתך שלא נוכל לראות אותך, ולמה ידמה לנו שעזבת אותנו.

והכל תלוי בחוזק האמונה, כי אזי הוא זעקה של תקווה, זעקה הפורצת מתוך לב מלא נחמה, ואדרבא מי שאינו זועק זהו מחמת שנתייאש ופג ליבו מלהאמין שיוכל אי פעם לראות ולטעום את אור האמונה – אור הייחוד שמתגלה בביהמ"ק.

וזהו סדר הקינות של תשעה באב ומגילת איכה, כי אין זה תפילה סדורה שמבקשים ומתחננים כשאר תפילות ובקשות אלא הוא קינה וזעקה – 'איכה'?! – זעקה מעומק הלב שמבינים האחיזת עיניים שעוונותינו גרמו לנו לדמות כאילו אין השראת השכינה, וכמעט שנפלנו מיהדותינו ואין החשק והחיות בקיום התורה.

וזהו מה שאמרו חז"ל 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה' ואמרו זאת בלשון הווה 'זוכה ורואה' ולא אמרו 'יזכה ויראה', כי אבילות זו בעצמה היא הקירבה הגדולה ביותר שיש להשי"ת, מה שזועק מתוך אמונה וודאית שבוודאי יש כאן אלקות, והיכן זה נעלם ממנו?!

בזכות צעקה ודרישה זו יזכנו השי"ת לראות בבנין ירושלים במהרה בימינו אכי"ר.

נערך ע"פ שיעור ע"ד השומע

 

2 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *