258

אהבה בתענוגים

איך זוכים לתענוגים בעבודת ה'? השאלה נפוצה ביותר בקרב אוהבי ה' ומבקשי קירבתו. בגילוי שרבינו הק' מגלה (ליקו"מ תורה נז)  נוכל למצוא עצה מעשית כדי להגיע להרגשת אהבה בתענוגים.

במאמר פלאי זה מגלה רבינו סודות מעולמם של המלאכים, על צורת הפעולה של המלאכים [לכל מלאך ב' ידים האחת שבה מקבל והשניה שבה משפיע שפע לעולם], ולפעמים המלאכים מאבדים את הידים ואז צריך למצוא פתרון לתקן להם את הידים. הרואה ישתומם, מה לי ולתקון המלאכים, וכי זו היא הבעיה שבה אני מתמודד והאם הדאגה לתקון המלאכים אמורה להעסיק אותי?

אלא, שהפתרון שרבינו מגלה הוא מפליא עוד יותר, וכה מפרט רבינו את הדרך לתיקון ידי המלאכים: א' אמונת חכמים ב' נדר ג' בחינת יעקב ד' דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ה' עונג שבת ו' בת היתה לאברהם ז' הכנעת האויבים. ויש להתבונן בקשר הדברים ולמצוא את ההארה לעובדא למעשה.

אנו מוצאים עוד בהמשך המאמר (אות ד) כי מדת אהבה בתענוגים קשור לאמונה, [בת היתה לאברהם דהתענוגים, בחינת אברהם, מתחיל עם אמונה, בחינת בת]. ולכאורה הרי שני העבודות אמונה ותענוגים נראית כסותרות אחת את השניה, כיון שאמונה שייך דווקא כל זמן שאינו מרגיש תענוגים, שכשיש לאדם תענוגים הרי אינו צריך יותר לעבודה של אמונה שענינה להתחזק דווקא במצב שאינו מרגיש שום תענוג ומתחזק באמונה בתמימות.

אבל באמת, נוכל למצוא כאן תרופת פלא להאיר את מציאות חיינו, כי שורש החולי של הרגשת השעמום וחוסר הספוק נובעת מהעובדה שאין אנו יודעים עד כמה כל פעולה קטנה שלנו פועלת למעלה כי הרי באמת (אַז מֶע זָאל אִיבֶּער קֶערְן אַמֶענְשְׁן וָואלְט מֶען גִיזֶעהן וִויא אִין אִיטְלִיכְן אָדֶערִיל הֶענְגֶען אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת עוֹלָמוֹת). אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם (רְצוֹנוֹ לוֹמַר לִרְאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ) הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת (חיי מוהר"ן תקה), וכי הָאָדָם כְּפִי תְּנוּעוֹתָיו וּכְפִי הִתְחַזְּקוּתוֹ בָּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן גּוֹרֵם לְיַחֵד הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה (תורה ו). [ועי' ליקוטי הלכות חזקת מטלטלין ה וע"ע תולדות פ' יתרו וזרע קודש פ' נצבים].

מושג זה נקרא "אמונת חכמים", שמאמין בתמימות במה שהצדיק מגלה נוראות חשיבות כל תנועה קטנה שלו, ועד כמה כל העולמות תלויים בנו וכל צבא מרום משתוקקים לכל תנועה קטנה שלנו בהתחזקות בתורה ועבודת ה' וכפיית היצר,[עפ"י תורה סא ותנינא תורה פו] וכלשון מוהרנ"ת (הל' פקדון ה ז) ֶׁכְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְאֹפֶן אֶחָד פְּגָם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, כַּאֲשֶׁר מָצוּי נֶגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וּמַתְחִילִים לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת לַחֲכָמִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם הֵם בְּוַדַּאי כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מָלֵא חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְגָמִים וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשֹוּ מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל יְדֵי זֶה. וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי כָּל זֶה מִשִּיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. [ועי' בעש"ט פ' פנחס אות ז שמי שאינו מאמין בעצמו הוא נחשב בהמה ובקדושת לוי פ' עקב שנחשב כופר ואפיקורס].

מי שאמונה זאת ברורה אצלו, הרי שבאמת כל פעולה קטנה שלו היא הופכת להיות תענוג נפלא אצלו, עצם האמונה והידיעה שהוא פועל עכשיו גדולות ונוראות גורמת לו להשתעשע ולהתענג, נמצא שבאמת דווקא מכח האמונה זוכה להגיע לאהבה בתענוגים. [עי' תולדות פ' עקב כי כשיאמין ויתבונן שהשי"ת שוכב ושוקד על שפתיו לנשקה כשמוציא מפיו דיבור דקדושה יתלהב להתענג עי"ש].

כך, שהאדם צריך לחיות תמיד עם הרגשה שהוא בפעולותיו קובע את סדרי חיי המלאכים למעלה, ובהתאמצותו בכל פעולה קטנה לעבודת הבורא האדם הפשוט קוטע או בורא ידים למלאכי עליון, להאמין בתמימות לאמת הזאת, שגם האדם הפשוט ביותר מתקן ידי המלאכים זה נקרא אמונת חכמים וכאשר חי האדם בהרגשה כזאת, היש לך תענוג גדול מזה?

ׁאמונה זו צריכה להיות חזקה גם בכל פעולה קטנה שנראית כגשמית לחלוטין (אכילה שתיה סידורים בבית) – בחינת יעקב שרומז על גילוי כבוד מלכותו גם בדברים גשמיים יעקב בחינת בית כמבואר בתורה י. [ועי' ליקו"ה אפוטרופוס ג] להאמין שהעולמות מקבלים שפע מכל פעולה הנעשית לכבוד השי"ת.

אמונה זו צריכה להיות חזקה גם לאדם פשוט ושפל – אחד מטכסיסי היצר להחליש דעת האדם באמרו כי אכן פעולותיהם של אנשים גדולים יש להם משמעות, אבל דיבור אחד של אדם שפל כמוני, האם יש לו תוקף בכלל,  – אך בלשונו של מוהרנ"ת בהל' פקדון הנ"ל מבואר כי אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל גָּבֹהַּ מְאֹד וּבוֹ תְּלוּיִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, והראיה הגדולה לכך היא מענין בחינת נדר, כי אפילו חוטא ופושע שעבר על כל התורה, אם ידור נדר יחול עליו דין התורה ללא שום הקלה, ויתחייב מלקות אם יעבור עליו. [עי' מאור עינים פ' מטות].

אמונה זאת מתגלית בגילוי עצום ורב תוקף, במושג של אכילת שבת, כי הנה אוכל האדם מאכל גשמי שכלפי חוץ אין ניכר הבדל בינו לבין מאכלי ימות החול, בעוד שלפי האמת, הוא כולו קודש כולו אלוקות, וברגע שהאדם מאמין בזה שהוא אוכל עכשיו כולו קודש, אז מתעורר אצלו תענוג עצום, אהבה בתענוגים.

ואז עולה לעונג שבת, אכילה של מציאות של שבת, ומלשונו של מוהרנ"ת בליקוטי תפלות משמע שזה שייך גם בימות החול אם אוכל בקדושה, הכוונה שמגלה את השי"ת בכל הנאותיו ותענוגיו.

ואז מכניע אויביו כי נתגלה שאין עוד מלבדו וגם כל ההנאות ממנו לבד, כמו גם כל האויבים והמכשולות הכל באשר לכל הוא רק מציאותו ית"ש כי מלא כל הארץ כבודו ומבלעדו אין עוד.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *