149175

אגרת לראש השנה

אגרת לראש השנה

אחי היקר!

הנה אנו עומדים כבר בסמוך לימי ראש השנה, ובנוהג שבעולם ששבועות ארוכים לפני יום הכתרת המלך כל עבדי המלך ומשרתיו עומדים ומנקים את הארמון, מצחצחים כל פינה, ומארגנים את האירוע על הצד היותר טוב. ואם כן בוודאי גם למעלה, מתכוננים בימים אלו לקראת יום ההכתרה, כל העולמות ושרפי מעלה עומדים ומצפים בתשוקה גדולה שנבוא ונצעק "המלך"!

אלא שהבעל דבר כל כך מבלבל אותנו, שבעוד למעלה מתכוננים ומצפים, אנו עומדים תוהים ונבוכים, האם אנו ראויים, והאם הראש השנה שייך לנו….

יש כזו הרגשה כאילו יש כאן מעמד אדיר של הכתרת המלך, ורק  מזמינים אותנו לבוא כמו שמזמינים בן דוד שלישי לחתונה מפאת נימוס, ואז הוא מגיע מחוסר נעימות, אך גם עומד בצד מחוסר שייכות.

ולכן אנו כל כך מבולבלים מה עושים בראש השנה, כי מצד אחד צריך להתנהג בכובד ראש, מאידך צריכים אנו לשמוח, איך משלבים בין שניהם יחד, לא כובד ראש ולא שמחה. ועוד כיוצא בזה,שאלות ספיקות וחששות המתעוררות להם בראש השנה.

וכל השאלות הם רק כאשר אם לא מרגיש חלק עיקרי באירוע. והדבר דומה לחתן שהולך לקראת החתונה, שאם הוא בר דעת, אין צריכים לומר ולהסביר למה צריך לשמוח בחתונה, כי הרי כל האירוע הוא רק בשבילו, ואם הוא לא כאן, אין כאן כלום. ומאידך, החתן גם ניגש לחתונה ברצינות מתוך לקיחת אחריות, כי מבין שיש כאן אירוע מאוד משמעותי שעתיד לשנות את כל חייו, ואין זו סתירה לשמחה.

כך צריכים אנו להבין, שאנו המרכז של הראש השנה, זה לא אירוע צדדי שנותנים לנו רשות להופיע שם, כי כל האירוע הוא סביבנו.

כשאומרים שה' הולך להיות מלך, הכוונה היא עלינו. ה' הולך להיות מלך על ידי שאנו נסכים לכך, ונאמר "המלך"! ונקבל עלינו קבלה להתחדש בעבודת ה'. נמצא אם כן שכל החתונה הוא רק סביבנו – 'אני לדודי ודודי לי'.

וזהו כל עבודת היום!

***

יש משל מצדיקים, לשר גדול שנתחייב תלייה, וכמנהג אותו המדינה להוציא לפועל את גזר הדין ביום הכתרת המלך. היו עושים כבוד והדר למלך, ולמען ישמעו וייראו היה המלך מעניש אז את הנידונים למוות. והשר הזה ישב בבית הסוהר והמתין לביצוע גזר הדין, ובדרך כלל כל הנידונים נמצאים לאחר ייאוש בלי שום זיק חיות על פניהם, לעומת זאת השר היה מלא חיות ושמחה, וככל שהזכירו לו את יום ההכתרה, היה גורם לו לצאת במחול ושמחה, עד שאמרו עליו שככל הנראה יצא מדעתו.

הלכו וספרו זאת למלך, השתוקק הוא מאוד לראות העניין מקרוב, הלך ושינה את בגדי מלכותו, ובא לבית הסוהר מלובש בבגדי הסוהרים. ניגש לשר והזכיר לו שבעוד מספר ימים יבוא יום ההכתרה, רק שמע זאת השר, תיכף יצא בריקוד עליז. אמר לו המלך המחופש, וכי למה אתה שמח, היודע אתה שביום זה יבוא קיצך, ואת הנידון אין להשיב.

התקרב השר אל המלך ואמר לו, אתה לעולם לא תוכל להבין את עוצם שמחת ליבי, מחמת שלא זכית להכיר את המלך מקרוב, אך אני הרי הייתי מהשרים המקורבים אליו ביותר, ואילו היית יודע כמוני בגדולת המלך, חכמתו הרבה, וטוב ליבו, איך שדואג לכל נתין אפילו הרחוק ביותר, והנה הולך ומתקרב היום בו כולם יריעו למלך ויתנו לו יקר וגדולה, וזה כל שמחתי וחיותי לרוב אהבתי אותו, ומה לי לחשוב מעתידי, אשר זהו חלקו רק של מי שלא הכיר את המלך… מה גם אולי יחון אותי לרוב רחמנותו, אך אין זה כלל במחשבתי.

כאשר שמע זאת המלך, מובן מיד, שזיכה אותו, כי על אף כל חטאיו למלכות, הרי שהוא הנתין הנאמן ביותר למלכות.

במשל נורא זה מונח סוד חודש אלול ועבודת ראש השנה. כי בוודאי שהוא יום הדין, אך עיקר הדרך לצאת זכאי בדין הוא כאשר האדם מכניס את כל כוחו ותפילתו לחשוב רק מכבוד ה', והדר גאונו ועוזו, לעורר השתוקקות בלב שיתגלה בעולם, וכאשר המלך רואה את הרצונות שלו להמליכו ולכבדו הרי הוא נותן לו עוד ועוד חיים טובים וארוכים.

כי שורש כל החטאים הוא בגאוות האדם, מה שחושב על עצמו והנאתו, ואומר 'אנא אמלוך'. שזהו פגם במלכות ה', ועל כך, השי"ת דן ושופט את הבריאה, כי מדת הדין דנה כל אחד לפי כמה שחושב יותר על יישותו ועצמיותו.

לכן בראש השנה, אין אנו מתעסקים כמעט בעניין יום הדין, אלא מרכזים את המחשבות בכבוד המלך. לא כהערמה לצאת זכאי בדין, אלא מעוררים את מה שיש לנו כבר בלב, התקשרות פנימי להשי"ת. אמנם שכחנו מזה במשך כל ימות השנה, עכשיו יום המלוכה, הוא הזמן לעורר זאת, ולהוציא זאת בפה, לומר להשי"ת, אני לא חושב מעצמי, אני רק רוצה, שיהיה לך 'כביכול' טוב, שתכלית מעשיך שבראת את העולם, יבוא למטרתו, שימליכו ויכירו אותך.

חזק ואמץ

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים אמיתיים

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *